סיוט לגיל הרך במשפחתונים פרטיים: אלימות פיזית ומילולית הזנחה פושעת צפיפות איומה ואפילו התעללות מינית

מה מסתתר מאחורי הדלת התמימה של חלק גדול מהמשפחתונים הפרטיים בישראל? תחקיר "ידיעות אחרונות" חושף אלימות פיזית ומילולית, הזנחה פושעת, צפיפות איומה ואפילו התעללות מינית. כל זה קורה בגלל היעדר פיקוח של המדינה. ועדה שמונתה לדון בנושא קוראת להעביר את הטיפול בילדים מתחת לגיל 3 ממשרד הכלכלה לחינוך. "אלחם בכל כוחי שזה יקרה", אומר נפתלי בנט

אריאלה שטרנבך, http://yedioth.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4745432,00.html

"למרות הזמן שעבר מאז, אני עדיין לא מצליחה לישון טוב בלילה. בכל פעם שאני מנסה להירדם אני שומעת בראש את הצרחות הנוראיות של התינוקת שלי במשפחתון, ונחרדת", מספרת הודיה ומתקשה להירגע.

הודיה, שגידלה את ארבעת ילדיה הגדולים בבית עד גיל שלוש, החליטה, עם לידת הילדה החמישית, להפקיד את בתה בת התשעה חודשים במשפחתון פרטי. את הצעד ליוו חששות כבדים. לא פשוט, היא אומרת, להפקיד תינוקת קטנה בידיים זרות. בשכונה המליצו לה על מטפלת בבניין הסמוך, והודיה השתכנעה לבסוף. "התחלתי לשלוח אותה למשפחתון בהדרגה, אבל שמתי לב שהילדה חוזרת הביתה לא רגועה, ומדובר בתינוקת מאוד רגועה וחייכנית", היא מספרת. "הלב שלי לא היה שקט. הרגשתי שמשהו לא בסדר".

הודיה לא השתהתה וניגשה לחנות אלקטרוניקה, וביקשה מהמוכר מכשיר הקלטה זעיר אותו תוכל להטמין במשפחתון. "לקחתי תחבושת היגיינית, פתחתי אותה מעט מהצד, הטמנתי בתוכה את מכשיר ההקלטה, ואת התחבושת הנחתי בתיק של הילדה", היא מספרת. "ידעתי שבצורה הזו אין סיכוי שהמכשיר ייחשף".

היא המתינה מתוחה לסוף היום, מקווה בכל לבה שחרדותיה היו לשווא, פוחדת לחשוב שיש להן בסיס. "פתחתי את מכשיר ההקלטה והכל סביבי נהיה שחור", היא מספרת. "בהקלטה שומעים את המטפלת צווחת על התינוקת שלי שכנראה נגעה לה בתנור. לפי הצווחות הבנתי שהיא תלשה אותה מהמקום בפראות ונתנה לה מכה ביד.

"שמעתי את התינוקת צורחת בבכי במשך כמה דקות, ולאחר מכן שומעים בהקלטה את המטפלת צועקת עליה: 'מה קרה? אמרתי לך לא לגעת בתנור! את לא מאיימת עליי שאת בוכה!'".

ההתעללות, שעולה ממכשיר ההקלטה, לא נפסקה לאורך כל היום. "בזמן החלפת החיתול שמעתי את התינוקת צורחת כאילו מכים אותה", ממשיכה הודיה. "לקראת הצהריים הבנתי שכל הילדים נרדמו חוץ מהבת שלי. היא בכתה בכי של עייפות, אבל המטפלת, במקום לנסות להרדים אותה, צרחה עליה, 'שקט! מה את צועקת? מה זה השיגעון הזה?! משוגעת!' שמעתי לפי הבכי והצעקות שהיא שמה אותה בכוח במיטה. פתאום הבכי נשמע חנוק. או שהיא סתמה לה את הפה עם היד או בכוח עם מוצץ. 'את משוגעת, נמאס לי ממך, בית משוגעים, מה זה הדבר הזה?', היא המשיכה לצעוק. האזנתי להקלטה בבכי היסטרי. ואז שמעתי את המטפלת מתקרבת לתיק ומקללת, 'כוס אמא של הילדה הזאתי'".

וכאן ההתעללות נגמרה?

"מה פתאום. בהקלטה גם שומעים שהתקשרתי ושאלתי את המטפלת אם הילדה בוכה, והיא ענתה, 'מה פתאום! הבת שלך בחיים לא בוכה אצלי'. בערב סימסתי לה. 'שמתי לך הקלטה, אני מזועזעת ממה ששמעתי', כתבתי. אבל היא לא הגיבה. לא הייתה לי ברירה והתקשרתי למשטרה".

"פרצתי את הדלת מרוב לחץ"

 בישראל יש כארבע מאות אלף תינוקות ופעוטות מתחת לגיל שלוש. כמאה אלף מהם נמצאים במעונות ומשפחתונים מטעם משרד הכלכלה או במעונות מסודרים אחרים, קצת יותר ממאה אלף נוספים נמצאים במסגרות פרטיות ללא רישיון וללא כל פיקוח של המדינה. השאר מטופלים בידי הוריהם.

המעונות המוכרים בישראל מופעלים על ידי ארגוני נשים, רשויות מקומיות, החברה למתנ"סים ועמותות או גופים פרטיים נוספים. תאגיד המעוניין לפתוח מעון יום ברישיון צריך לעבור תהליך שכולל דרישה לעמידה בסטנדרטים של בינוי ותנאי בטיחות, תפוסה ומספר מטפלות. מפעילי המעון נדרשים גם לעמוד בדרישות השכלה של כוח האדם במקום וכן בסל הדרכה והשתלמויות לצוות החינוכי־טיפולי.

כל הדרישות האלה לא רלוונטיות לכמחצית מהמסגרות לגיל הרך. מסתבר שיש בישראל מספר בלתי ידוע של מסגרות פרטיות לטיפול בילדים, שאינן נמצאות תחת פיקוח כלשהו: פדגוגי, בטיחותי או תזונתי. לא ברור גם אם מסגרות אלה עומדות בתקנים הבסיסיים של יחס מספרי בין המטפלות לפעוטות. במקרים רבים מדובר במטפלת אחת על עשרה ילדים ואפילו יותר.

נתפסה על חם גננת תועדה כשהיא קושרת את הילדים לכיסאות
נתפסה על חם גננת תועדה כשהיא קושרת את הילדים לכיסאות

למעשה, כל אחד יכול לפתוח היום פעוטון ללא צורך ברישיון, השכלה או אפילו תעודת יושר. לא ברור איך המצב הזה נמשך כך לאורך שנים רבות: כולם יודעים אבל לא עושים דבר כדי לשנות את המחדל. כשהתחלנו בתחקיר לא שיערנו לעצמנו עד כמה עמוקה ומסוכנת תיבת הפנדורה הזו שאף אחד לא רוצה באמת להציץ לתוכה. אלימות, הזנחה נוראית, צפיפות וסכנות בטיחותיות הם רק חלק ממה שמתרחש מאחורי דלתה הסגורה של מטפלת אלמונית שאף גורם לא בדק את כישוריה ומעשיה.

במהלך העבודה על הכתבה ראיינתי עשרות אמהות שביקשו לחלוק איתי את המקרה הפרטי שלהן. חלקם התרחשו לפני שנים, אבל הכאב והחרדה לא מרפים מהן עד היום. מפאת מחסור במקום לא נציין את כל המקרים, אך רובם קשים ודורשים התערבות דחופה של מערכת החוק.

המקרה של שרה הוא כנראה החמור ביותר שבו נתקלנו. היא מדברת בכאב גדול, מניסיונה המר. "לא היה מקום במעון השכונתי, ובעקבות המחסור החמור, המתנ"ס שיכנע את אחת מתושבות השכונה לפתוח מעון בבית", היא מספרת. "שמנו אצלה את הילדה מחוסר ברירה. המטפלת עצמה דווקא הייתה בסדר. אל המשפחתון הצטרפו בשעות הצהריים גם ילדי הגנים והוא התנהל במתכונת צהרון.

"בוקר אחד הגעתי עם הילדה לשם והדלת הייתה סגורה. דפקתי בחוזקה, כי מיהרתי לעבודה, אבל אף אחד לא פתח את הדלת. פתאום נפתחה הדלת ממול, והשכנה סימנה לי בשקט להיכנס אליה. 'מה, לא שמעת?', שאלה אותי בלחש. 'בעלה של המטפלת נעצר. הוא התעסק עם הילדות בצהרון, הטריד אותן. המשפחתון נסגר'.

"הרגשתי שהשמים נופלים עליי. אמנם הילדה שלי תינוקת והוא כנראה פגע רק בילדות הגדולות יותר, אבל ההרגשה היא שהפקרתי את הילדה שלי. בהמשך התברר שהמטפלת נהגה לצאת לסידורים ולהשאיר את בעלה עם הילדים. אני מזדעזעת מהמחשבה שהשארנו תינוקות לטיפול אצל פדופיל, עבריין מין'".

תהל, מתקשרת אליי בשעת ערב מאוחרת. "חברה סיפרה לי שאת עורכת תחקיר על מסגרות פרטיות לגיל הרך אני רוצה לספר לך שאישית הנושא מאוד כואב לי", היא אומרת. "אני מחנכת כיתה ח' בחטיבת ביניים. מול בית הספר שאני מלמדת ישנו מעון איכותי שכל ההורים ממליצים עליו, אבל לילד שלי לא נמצא בו מקום. נאלצתי לשים אותו בבית פרטי, ובינינו אי אפשר לדעת מה קורה שם. ההורים בבית הספר שאני עובדת בטוחים שהפקידו את הילדים שלהם בידיים בטוחות שעברו הכשרה, למה לי לא מגיעה תחושת הביטחון הזו?

"באחת הפעמים שבאתי לקחת את התינוק אני שומעת את המטפלת אומרת לילד שלה באדישות, "אל תדרוך לו על הראש". פרצתי את הדלת ואני רואה את הילד בן השמונה שלה דורך על התינוק שלי שהוא רק בן שלושה חודשים. זה יכול היה להסתיים בטרגדיה. מובן שהוצאתי את התינוק משם אבל גם לחפש מסגרת נוספת באמצע השנה זה לא פשוט".

דקלה דווקא מאוד סמכה על המטפלת של הילד שלה. "הוא אהב אותה מאוד, והיה תמיד מושיט לה ידיים ומבחינתי זה היה סימן שהכל בסדר. אבל בוקר אחד אני מקבלת טלפון מאישה שסירבה להזדהות. היא אמרה לי, 'אני ביחסי שכנות טובים עם המטפלת שלך אבל המצפון שלי לא מאפשר לי לא לספר לך את זה. כמעט כל בוקר המטפלת יוצאת לסידורים ושמה את התינוק אצל שכנים אחרים בבניין. גם ממני היא ביקשה מספר פעמים, השכנים עושים את זה בשמחה ודואגים לילד, אבל כדאי שתדעי שהתינוק שלך עובר מדירה לדירה'. לא האמנתי שאפשר להתייחס לילד ככה, כאילו הוא חבילה. התקשרתי וצרחתי עליה, היא התנצלה ואמרה שזה קרה רק פעמיים אבל הילד שלי לא חזר אליה".

דנה, אמא לשלושה מחיפה מצהירה על עצמה שהיא אמא חרדתית מאז הפציעה של בתה הבכורה, גאיה, אצל המטפלת. "אני לא סומכת על אף אחד מאז, לא משאירה תינוק אפילו אצל בן משפחה".

מה בדיוק קרה אצל המטפלת?

"כלי זכוכית התנפץ על גאיה שלי והשאיר אצלה צלקת עמוקה בפנים".

גם חני משתפת אותנו בתובנות שלה, "אני אגיד לך את האמת, אין שום דרך לדעת מה קורה באמת עם הילדים במשפחתון. כל הילדים שלי היו אצלה, המלצתי על המטפלת הזו לכל מי שרק רצה לשמוע, ואחרי שנים גיליתי שהתינוקות קשורים בעגלות במשך שעות ארוכות, כמעט כל היום, ובזמן הזה היא מבשלת ומנקה במקום לטפל בהם. אני רוצה להאמין שלא תמיד היא התנהלה כך, שאולי זו שחיקה של השנה האחרונה, אבל אי אפשר לדעת".

צעדי חירום תקיפים

 בתחילת נובמבר דרש שר החינוך נפתלי בנט להקים ועדה שתדון בנושא החינוך לגיל הרך. הוועדה סיימה את עבודתה וצפויה להגיש בקרוב את מסקנותיה. ל"ידיעות אחרונות" נודע שהשורה התחתונה הצפויה היא העברת האחריות לגילאים האלה ממשרד הכלכלה למשרד החינוך.

"התיאורים בכתבה אמיתיים", אומר בנט. "אין פיקוח סדור, ובחלק מהמקומות אין פיקוח כלל. אני מתכוון להילחם בזה בכל הכוח שלי". כיום נמצא חינוך הפעוטות מתחת לגיל שלוש תחת אחריות משרד הכלכלה. המחשבה המיושנת שעומדת מאחורי החלוקה הזו, היא שהמעונות נועדו בעיקר כדי לאפשר לאימהות לצאת לשוק העבודה. פיקוח על התכנים החינוכיים שמקבלים הילדים? אין בכלל מה לדבר על זה. אבל גם בנט מסכים שזו הבעיה הקטנה יותר כרגע: עשרות אלפי ילדים במדינת ישראל נמצאים בכל יום בסכנה פיזית. "הפתרון", הוא אומר, "טמון בכך שהתחום יועבר לניהול משרד החינוך".

ברגע שמסקנות הוועדה יובאו לממשלה, ידרוש בנט מן הסתם תוספת תקציב כדי שיוכל לבצע רפורמות משמעותיות בתחום. בהתאם לתקציב, רוצה שר החינוך לפעול בכמה מישורים. ראשית, כצעד חירום, להגדיל את הפיקוח על הנעשה במעונות. שנית, להגדיל את מספר המעונות. שלישית, אם יהיה תקציב, להכשיר וללוות גננות או מטפלות, ולתת להן את הכלים לטפל בילדים גם מבחינה פדגוגית. "כשר חינוך הגדרתי את חיזוק החינוך בגיל הרך כיעד", אומר בנט. "תמיד דיברו ולא עשו מספיק. היום יש בעולם קונצנזוס, גם מחקרי, שהגיל הכי חשוב להתפתחות הילד הוא בדיוק בגילאים הללו. ההשקעה בגיל הזה מחזירה את עצמה לאין שיעור בהמשך. עד היום עשינו שלוש פעולות, בהשקעה של 400 מיליון שקל בבסיס התקציב: מהפכה בדמות הוספת סייעת שנייה, הוספת מנטורית לכל גננת, והקצאת תקציב אוטונומי קטן לכל גננת, לשימוש לפי בחירתה.

"מצב ניהול המעונות כיום חמור מאוד. כמי שעבר מתפקיד שר הכלכלה (התמ"ת) לתפקיד שר החינוך, יש לי פרספקטיבה אמיתית. במישור הניהולי, כל נושא הרישום נורא בעייתי, ומשאיר הורים באי ודאות. היה שיפור שעבדנו עליו, אבל זה לא מספיק. בנוסף, במשך כמה שנים לא בנו בכלל מעונות. לא כי אין כסף, אלא בגלל הביורוקרטיה. הגדלנו מאוד את המספר אבל אין מה להשוות זאת למצב במשרד החינוך. במישור הפדגוגי והפיקוחי מדובר על כמעט מערב פרוע. אין מהלך סדור של הכשרת גננות וסייעות. גם אם השינויים שאני מתכנן יקרו עוד כמה שנים זאת תהיה מתנה אמיתית לילדים במדינת ישראל".

"הזנחה של המדינה"

 רשימת האמהות שפנו אלינו לצורך הכתבה עוד ארוכה. גם לנועה נודע על ההזנחה ממנה סבל הילד שלה מטלפון שקיבלה מחברה. "הייתי בשוק", היא אומרת. "אם המטפלת לא הייתה מודה, לא הייתי מאמינה. היא מטפלת ממש נינוחה. חברה התקשרה אליי ואמרה, 'במקומך הייתי מוציאה את הילד'. שאלתי למה היא מתכוונת, והיא סיפרה שהילד בן השנה וחצי שלי נעלם וכל הבניין חיפש אותו. בסוף הוא נמצא בבניין סמוך. הגננת פשוט האשימה את הילד: 'הוא שובב מדי ויצא לבד'.

"לא נראה לי הגיוני שהמדינה דואגת רק לרבע מילדי הגיל הרך", אומרת לי רוני, אמא לשניים. "סיימתי חופשת לידה ואין לי מקום לילד. מבחינתי, זה בדיוק כמו שאבוא לרשום נער לתיכון ויגידו לי שאין מקום בכל התיכונים בארץ, והנער יגדל בלי מסגרת ותעודת בגרות. אם יש מסגרות לגיל הרך מטעם משרד הכלכלה, הם צריכים להיות לכלל האוכלוסייה. לא ייתכן שהמדינה תגיד לנו להסתדר לבד".

מחקרים רבים מצביעים על כך שהחינוך בשנים הראשונות לחיי הילדים הוא החשוב ביותר להתפתחותם. הישגים לימודיים וחינוכיים עתידיים, כמו תעודת בגרות או רכישת השכלה גבוהה הם תוצר מובהק של ההשקעה הראשונית בתינוקות ובפעוטות. גירויים נאותים ואינטראקציות עם מטפלים מזרזים את ההתפתחות המוחית. לעומת זאת, סביבה המעודדת פאסיביות אינטלקטואלית והתנהגות אלימה או אימפולסיבית, עלולה להיות בעלת השפעה שלילית ארוכת טווח ובלתי הפיכה.

"בנות אני רוצה להתייעץ איתכן", כתבה בשבוע שעבר גולשת בפייסבוק והמחישה שוב את הפחד והדאגה הגדולים המשותפים להורים רבים. "הבוקר נשארתי בבית כי הילד לא הרגיש טוב. שמעתי קולות של תינוקות בוכים והצצתי החוצה. הייתי בשוק. בבניין לידי יש כנראה משפחתון. 11 תינוקות, שנראים בערך בני שנה וחצי, מסתובבים במרפסת סוכה ואין לצידם גננת. נשארתי להסתכל. התינוקות טיפסו על ערמת ארגזים, על מעקה המרפסת, פתחו ארונות ומגירות של איזו שידה ואין זכר לגננת. משיכה אחת ונופלים עליהם דברים.

"פתאום קלטתי את הגננת עושה ספונג'ה בחדר אחר בבית, אחר כך תולה כביסה, כשהילדים נשארים ללא השגחה. לאחר מכן היא נכנסה למרפסת והתיישבה עם הסלולרי. אחד הילדים התעסק בשידה, והיא תלשה אותו משם באגרסיביות, תקעה אותו בחבטה ותפסה לו את הפנים בצורה מלחיצה. כל ההתנהגות שלה הייתה חסרת אחריות ומזעזעת". את התמונות המפחידות, אין מילה אחרת, שצילמה אפשר לראות בשער העיתון ובעמוד 4. 11 תינוקות מסתובבים לבד על מרפסת גבוהה. פשוט פחד אימים. אין ספק, התמונה הזו היא הסיוט הגדול של כל הורה. היוזמה של משרד החינוך היא צעד בדרך הנכונה, אבל גם אם הפרויקט של בנט יתוקצב, הפתרון למצב האיום הזה עדיין ייקח שנים במקרה הטוב. עד אז נותר לאלפי הורים בישראל רק להתפלל. •

ילדים על הגג ללא השגחה
ילדים על הגג ללא השגחה
תועד במצלמה נסתרת התעללות בגן ילדים
תועד במצלמה נסתרת התעללות בגן ילדים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.