"התעללות? זה יכול לקרות בכל מקום" אימהות טומנות את ראשן בחול. ילדים ספגו התעללות מינית ופיזית בבית ספר תורני בתל-אביב

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p4qMgI-5I

קרדיט וצילום: http://www.mako.co.il/news-law/crime-q3_2016/Article-bc7fb6b1e822651004.htm

החשד להתעללות מינית בתלמידים במוסד תורני בת"א: 6 חשודים כבר נעצרו – אך הורים לתלמידים לא ממש מתרגשים. "נרשום את הילדים גם בשנה הבאה", אמרה אחת האימהות. "המורים האלה כבר לא עובדים כאן", אמרה אחרת

טומנים את הראש בחול? הורים לתלמידים במוסד החינוך התורני בתל אביב שבו, על פי החשד, מורים הפעילו אלימות מינית ופיזית על תלמידים, אינם מתרגשים מפרסום הפרשה. "לא שמעתי על המעצר של המורים, כי לא גרנו כאן לתקופה ארוכה", סיפרה אחת האימהות לילדים במוסד החינוכי לחדשות 2 Online. "אין שום סיכוי שהם נעצרו כשהם עדיין עבדו כאן, מי שעבד פה כבר כמה שנים לא נמצא פה".

"אני לא יודעת על מורים שהכו תלמידים, אם היה כזה דבר הייתי יודעת", הוסיפה האם. "אני מכירה מקרה בודד שהתרחש לפני חמש שנים. דברים כאלה יכולים לקרות בכל מקום, לכן אנחנו כהורים תמיד עם היד על הדופק ובודקים שהכל בסדר".

"אנחנו יחסית חדשים פה באזור, ומחכים לשמוע מה יהיו ההתפתחויות", סיפר אב, שלו שני ילדים במוסד החינוך, "הבנתי שמדובר במורים שכבר לא עובדים במוסד. אני מכיר קצת את המקום ואת המורים וההתרשמות שלי היא שז בסדר – אני מתכוון לרשום את הילדים לכאן גם בשנה הבאה", הוסיף. אם נוספת סיפרה כי גם לה נאמר שכל המורים שנעצרו אינם עובדים יותר במוסד החינוך. "המקרים האלה היו לפני הרבה מאוד שנים, היום כבר אין להם זכר", הדגישה.

ששת המורים שנעצרו יובאו מחר לדיון בהארכת מעצרם בבית המשפט השלום בתל אביב. על פי החשד, אחד מהם ביצע מעשים מגונים בתלמידים בעוד שהיתר חשודים בהפעלת אלימות פיזית על תלמידים, בין היתר הכאה באמצעות סרגלים ומתן סטירות.

המעצר הגיע בתום חקירה סמויה שנוהלה בחודש האחרון בגין חשד לעבירות אלימות ומין קשות שבוצעו כלפי תלמידים בגילאי 6-7 במשך השנים 2005-2010. במהלך איסוף הראיות נחקרו עשרות ילדים, הוריהם וכן בעלי תפקידים רבים כגון אנשי רווחה ופסיכולוגים. לפי המשטרה, הפרשה התגלתה כבר לפני עשור – אולם היות ואיש מהקורבנות לא הסכים להתלונן, החקירה נסגרה ללא מיצוי. לאחרונה הגיע אחד הקורבנות להתלונן, דבר שאיפשר פתיחה מחודשת של התיק.

ההורים לא מתרגשים. צילום: חדשות 2

ההורים לא מתרגשים. צילום: חדשות 2

בית ספר תורני בתל אביב התעללות מינית בילדים. אימהות טומנות את הראש בחול

וידאו | פורסם ב- מאת | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

המורה הוכה וזוכה. עו"ד אפרים דמרי: "לאחר עינוי דין של יותר משלוש שנים בית המשפט הוציא את צדקתו של מרשי וזיכה אותו זיכוי מוחלט" ת"פ 39546-02-14

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p4qMgI-5E

התיעוד הוכיח, השופט הכריע: המורה הוכה וזוכה

אחיה ראב"ד, http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4818720,00.html

מורה מתיכון בצפת הואשם לפני שלוש שנים בהכאת שני תלמידים במהלך התגוששות ביניהם. מצלמת האבטחה הוכיחה שהמורה ספג מהלומות. השופט מתח ביקורת בזלזול התלמידים במורים

 שלוש שנים לאחר שהואשם בתקיפת שני תלמידיו זוכה היום (ג') אושרי בן שמחון, מורה בתיכון אמי"ת בצפת. סגן נשיא בית משפט השלום בקריית שמונה, השופט מורן מרגלית, צפה בתיעוד האירוע האלים והכריע: זו הייתה הגנה עצמית. השופט ציין כי התוקפים הם תלמידי כיתה י' "שכוחם במותניהם", ושהמורה הוכה עד שנזקק בעצמו לטיפול רפואי.

הוא מתח ביקורת על הזלזול העמוק שחשו התלמידים המעורבים כלפי המורים, החל מההפרעה בכיתה דרך תקיפת המורה ואחר כך תקיפה נוספת שלו בחדר המורים. "על חומרתו של המקרה דנן", כתב, "ניתן ללמוד מתמלול הקלטת של הפונה למוקד 100 של המשטרה, 'אני מבקשת לשלוח לפה ניידת מהר, כי יש לנו תלמיד שעוד יגיע לרצח של מורה. יש פה תלמיד שעוד מעט יפגע במורה נפש".

מחומר החקירה עולה כי אחד התלמידים חבט בחוזקה במורה ואחר כך אף רדף אחריו לחדר המורים בעת שקיבל טיפול רפואי, ניסה לבעוט בראשו אך בסופו של דבר פגע "רק" בכתף.

האירוע שהתרחש בינואר 2013 תועד חלקית במצלמות אבטחה של בית הספר, והמורה נראה בו עומד בפתח הבניין סמוך למה שמכונה "הכיתה החכמה". התלמידים שהיו מעורבים בתקרית נכנסו לכיתה, שבה למדו תלמידי כיתה ז', הטיחו כדור באחד התלמידים, משכו בווילונות ואף גנבו ציוד מאחת המורות. המורה הואשם בכך שנהג להתגושש עם התלמידים כדי להרגיעם והציע גם הפעם לתלמידים להתגושש עמו.

אלא שלהם היו תוכניות אחרות. שלושה מהתלמידים תקפו ביחד את המורה, ובמהלך "ההתגוששות" חבטו את ראשו בקיר, אחזו בו בחוזקה ונהגו בו באלימות רבה. כדי להשתחרר מהם, היכה אותם בחזרה. בסרטון נראה אחד התלמידים לאחר המכה, כשהוא אוחז בפניו ולאחר מכן חוזר ומכה בעוצמה את המורה.

השופט מרגלית מציין בהחלטתו כי במקרה זה התקיימו שישה תנאים שיש בהם כדי לקבוע כי מדובר בהגנה עצמית ולא בתקיפה. לדבריו, מדובר בתקיפה שלא כדין מצד התלמידים, הכוח שאותו הפעילו היה רב והמורה הרגיש מאוים, היה צורך מיידי מצד המורה לעצור את התקיפה בידי התלמידים, מי שיזם את התקיפה היו התלמידים, המורה היה במצוקה ותגובתו – כך השופט – הייתה מידתית.

את המורה ייצג עו"ד אפרים דמרי שאמר בעקבות הזיכוי:

"לאחר עינוי דין מתמשך של יותר משלוש שנים בניהול המשפט, בית המשפט הוציא צדקתו של מרשי לאור וזיכה אותו זיכוי מוחלט. מצער מאוד שבכלל הוגש כתב האישום שמלכתחילה לא היה צריך להיות מוגש. בית המשפט האמין לכל אורך המשפט לגרסתו של מרשי ולקו ההגנה. הסרטון שהוצג בבית המשפט מדבר בעד עצמו ולא מותיר ספק בזיכויו של מרשי".

"בית המשפט הוציא צדקתו של מרשי". עו"ד אפרים דמרי (צילום: שרון סרור)

"בית המשפט הוציא צדקתו של מרשי". עו"ד אפרים דמרי (צילום: שרון סרור)

זיכוי מוחלט

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

שרה גרינברג יו"ר ועדת השמה משרד החינוך ביחד עם חבורת שרלטניות שלחו ילד לכיתה קטנה מבלי להתייחס לרצון הוריו משום שקיבלו את ההחלטה מבעוד מועד

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p4qMgI-5y

במשרד החינוך פקידה נכנסת אחרת יוצאת אבל המדיניות הפושעת לעולם עומדת, ככה זה במשרד רווי פקידים מושחתים, הכפוף למשרד הרווחה התולש ילדים ממשפחות וזורע הרס וחורבן תחת מעטה החיסיון בבתי משפט לנוער ומשפחה. פקידות משרד החינוך מצידן ממשיכות לזרות חול בעיני הציבור ומנסים ליצור מעין "דו שיח" תקשורתי ע"י ועדות השמה, הכל כדי שיוכלו להמשיך לסחור בילדים.

שרה גרינברג, יו"ר ועדת השמה בת"א – משחק מכור מראש בגורלו של קטין

והפקידה הפעם שרה גרינברג, יו"ר ועדת השמה, מרעילה מפיה שקרים כדי להמשיך בתעשיית הסחר בילדים. בלי להכיר את הילד, בלי לדעת את שמו, בלי לשוחח איתו, מבלי שאי פעם ראתה אותו, שלחה שרה גרינברג את הילד לכיתה קטנה, למרות שמדובר בילד רגיל, כשיועצת בית הספר מתארת ילד חכם, משתלב במהרה, חביב על הילדים, כותב יפה מאוד, מאוד נהנה ממקצועות האומנות.

ועדת ההשמה שקויימה היתה למראית עין, שכן שרה גרינברג וחבר מרעיה, קיבלו את ההחלטה קודם לכן. פקידי משרד החינוך הריצו לשווא את ההורים לוועדת השמה, התייחסו אליהם בזלזול והשפילו אותם. עם תחילת הוועדה, גב' שרה גרינברג, נכנסת בשערה לתוך החדר, ומתחילה בהליך ההשמה, בלי להסביר להורים מהו ההליך ומה מטרתו, מה האלטרנטיבות שעומדות בפני ההורים ובפני הילד. הילד לא הוזמן כלל לוועדה, איזה כיתות טיפוליות ישנן ותיאורן. שרה גרינברג מתחילה את הליך ההשמה מבלי להציג את הנוכחים ומבלי שכל הנוכחים ישנם בהליך לרבות יועצת בית הספר, אשר להמלצתה שיקול דעת מכריע בהליך ההשמה. שרה גרינברג מתנהגת כחותמת גומי של יועצת בית הספר, אשר למעשה התחילה את הליך ההשמה ללא נוכחותה כלל. יצויין כי כשנכנסה יועצת בית הספר, לא הסבירה לה מה נאמר טרם כניסתה לישיבה.

שרה גרינברג מתייחסת בביטול שאלות ההורים, לדוגמא: מהי הפרעת קשב וריכוז. מדובר בתיוג פסיכיאטרי שניתן לילד, אשר מאחוריו סמים פסיכיאטריים וזכויות לקבל קצבאות למשפחה. מדוע נמנעת שרה גרינברג מלהסביר להורים מהי הפרעת קשב וריכוז לשאלתה של האמא? לקראת סוף הוועדה מחליטה שרה גרינברג על כיתה קטנה, מבלי להסביר להורים מהי כיתה קטנה, מדוע החליטה כך, למרות הערותיה של האמא, שהצליחה בקושי רב לומר משפט במהלך הישיבה. התנהלותה של שרה גרינברג מדיפה ריח פטרוניזם, התנשאות וזלזול בהורים ופוגעת קשות באמון הציבור במשרד החינוך על וועדותיו השונות.

הקשיבו להקלטה בדקה 05:47, שרה גרינברג קוטעת בזלזול את דבריה של האמא דניאלה, כשהיא מבטלת את אמירותיה בהינף יד ואומרת לה בזלזול "בסדר".

".

גרינברג, שכאמור, לא מכירה את דייגו, מבקשת בתחילת ועדת ההשמה מהאמא דניאלה: "בואי תספרי לנו קצת על דייגו. דייגו קוראים לילד, נכון?". האמא דניאלה מתקנת אותה "דייגו גבריאל". שרה שואלת את דניאלה: "הוא לומד באדנים, איפה הוא לומד?", דניאלה משיבה בכאב: "לא. הוא לא לומד באדנים כנראה ברננים (פנימיה פסיכיאטרית של משרד הרווחה)". דניאלה מסבירה "נלקח לי הילד לפני שנתיים. אני נלחמת להחזיר אותו. בחיים הוא לא היה אצל פסיכיאטר, לא היה אצל פסיכולוג, גם לא אני. אפשר לבדוק זאת בנתוני קופ"ח מכבי. נעשה לי עוול מאוד גדול. תפסתי את הפסיכיאטר מאיר לאופר, רימה עלינו. הוא דאג שיילקח ממני האפוטרופוסות על בני במרמה דרך משרד הרווחה, עשו קומבינה. הפסיכיאטר מאיר לאופר, רשם דוח כוזב עלי ועל בני, שכאילו הוא ראה אותי אבל בעצם מעולם לא ראה לא אותי ולא את בני".

גרינברג, רכזת הוועדה קוטעת בגסות את דבריה של דניאלה, ואומרת לה: "אני לא מכירה את התיק. קיבלנו אותו רק עכשיו. הוא למד בבית ספר דתי?", דניאלה משיבה שהילד למד בבית ספר רגיל, ומנהלת בית הספר אישרה לדניאלה להעביר את הילד לבית ספר לאומנויות: "הילד אומן,  אוהב לצייר, מגיל 7 הוא בחוגי העשרה…". דניאלה, מנסה להסביר שלא הצליחה לשבץ אותו בבית ספר לאומנויות, ושוב היא נקטעת בגסות על ידי גרינברג: "למה לא נמצאים פה מבית ספר אדנים?", מהוועדה מתקנים אותה "רננים".

לוועדת ההשמה הגיעו עו"סיות, וחבורת נכלוליות שחלק משמותיהן מופיעים כאן: איריס בראון, נציגת הורים – לא שוחחה עם דייגו ולא עם אימו; סילבי יחזקאל, קצינת פיקוח – לא שוחחה עם דייגו ולא עם אימו, הילה, יועצת בית ספר אדנים בפנימיית רננים – לא שוחחה עם דניאלה אמא של דייגו ולא עדכנה אותה על התפתחותו של בנה, חרף היותה אפוטרופוסית טבעית שלו, רחל לוי, בית ספר אדנים בפנימיית רננים – לא שוחחה עם האמא דניאלה ולא עדכנה אותה על מצבו של בנה.

הילה, יועצת בית הספר, לא יודעת בן כמה הילד, אומרת שהוא בן 11, וההורים דניאלה ואריק מתקנים: "בן 12". הילה ממשיכה: "יש לו קשיים בקשב וריכוז", דניאלה שואלת אותה: "את יכולה להסביר את זה?", שרה גרינברג מתפרצת בחוסר שליטה: "את לא צריכה להתערב בכלל!"

שרה גרינברג, מדברת על הילד של דניאלה, מעליה, כאילו היא אינה נוכחת, ולמעשה אין להורים דניאלה ואריק, שום אמירה בקשר לבנם. חברי הוועדה לא התייחסו לדבריהם, רצונם ודעתם של ההורים, לגבי גורל בנם, מאחר וקיבלו את ההחלטות מבעוד מועד, ללא ההורים.

שרה גרינברג חושבת שעבודתה כיו"ר ועדת השמה במשרד החינוך, הוא מקום עבודה סובייטי ושתפקידה להדוף את ההורים בכל דרך אפשרית, ובכל תירוץ אפשרי. בתוך מספר דקות, מיד לאחר שהיועצת מסיימת לומר את דבריה היא קובעת: "הילד ילך לכיתה קטנה בבית ספר רגיל. הוועדה ננעלה. אתם יכולים ללכת. תזמינו בבקשה את הממתינים בחוץ". Next.

ועדת אינסטנט משרד החינוך

הסרטון ממחיש את האמור. ההורים דניאלה ואריק גרוס-הרסאג', הגיעו לוועדת השמה בקשר לבנם. כנותנת שירות ציבורי היה על שרה גרינברג לספק את המידע ולהסביר מדוע היא סבורה שהילד ילך לכיתה קטנה. אבל לא. מדובר בגרינברג. הורים אחרים שנפלו קורבן למעלליה של הגברת מספרים: "היא חלאה מתנשאת המועסקת במשרד החינוך, הידועה כאישה סדיסטית ממורמרת שכוח השררה עלה לה כמו שתן לראש". גרינברג, אישה מתנשאת, חושבת שלילדים חיים טובים יותר תחת משטר רווחה, בפנימיות גועליות ותחת איסור קשר עם ההורים שלהם, צריכה להיות מוקעת ממשרד החינוך. הציבור מוזהר ממנה.

בתמונה: רחל לוי, מנהלת בית ספר אדנים והילה היועצת בית ספר אדנים פנימיית רננים

חבורת כוניפות כעורות מראה ונפש רחל לוי מנהלת בית ספר אדנים פנימיית רננים והילה, יועצת בית הספר - ככל שהן יותר מכוערות כך הן מתקדמות מהר יותר בסולם ההיררכיה במשרד החינוך

קישורים:

לדייגו יום הולדת והאמא דניאלה הרשאג מברכת את בנה שיום החירות שלו מכלא הרווחה יגיע במהרה. מזל טוב לדייגו ליום הולדתו

מאיר לאופר פסיכיאטר נוכל הוציא חוות דעת כוזבת על ילד כשהוא מעולם לא בדק ולא ראה – הקשיבו להקלטה בה מתעמתת האם עם הפסיכיאטר

"אתרוגים אחרי סוכות" זה מה ששופטי העליון אמרו לאמא דניאלה הרשאג כשדחו בקשתה שהבן דייגו ישוחרר מהפנימיה לנכוח בחתונתה

דאבל עושים שכונה לעו"ס שלי קייט בן אליעזר ארזי מנהלת מרכז חירום ויצ"ו הדסים והפסיכיאטר הפסיכי מאיר לאופר ספק הסמים הפסיכיאטריים לילדים בכלא ויצ"ו הדסים

מיכל קפלן רוקמן שופטת נוער מונעת מדייגו להשתתף בחתונת אימו דניאלה ובחיר לבה אריק גרוס

דניאלה הרשאג שהופרדה מבנה בגלל משרד הרווחה: "העובדת הסוציאלית שולה מאיר כתבה נגדי דוח נוראי" – רדיו 103 FM

דניאלה הרשאג ומרי גולד קולינס – שתי אימהות שובתות רעב מול בית ראש הממשלה: "השיבו לנו את ילדינו" – סחר בילדים במשרד הרווחה

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

גן שושן צחור של עיריית רמלה – הגננת תלתה שלט "פרטיהם של הורים המאחרים לקחת את ילדיהם מצהרון הגן יועברו לאגף הרווחה העירוני". עיריית רמלה: השלט הוסר לאלתר ומנהלת הגן זומנה לבירור

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p4qMgI-5s

גננת מגן שושן צחור של עיריית רמלה, תלתה שלט: "הורה המאחר לקחת את ילדו מהצהרון פרטיו יועברו לרווחה". ההורים הזועמים העבירו צילום של השלט, לעיתונאי מוטי לייבל, שהעלה אותו לרשת.

תגובת עיריית רמלה ראוייה לשבח: "הרשות מגנה ורואה בחומרה רבה התבטאות מסוג זה, שאינה עולה בקנה אחד עם מדיניותה. השלט הוסר לאלתר. כמו כן התברר בירור בנושא, ובעקבותיו מנהלת הגן תובא לבירור אצל מפקחת משרד החינוך".

השלט שתלתה הגננת בגן שושן צחור רחוב וילנה, רמלה

השלט שתלתה הגננת בגן שושן צחור רחוב וילנה, רמלה

תגובת עיריית רמלה:

תגובת עיריית רמלה

תגובת עיריית רמלה

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

חנה שושלב נעדרת תואר או תעודת הוראה משמשת מורה מחנכת כיתה ב' ביה"ס "יחד" בעיר מודיעין – כל אחת יכולה להיות מורה כשאין הקפדה מינימלית על הדרישות הקובעות תנאי סף לתואר ראשון ותעודת הוראה

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p4qMgI-5p

לאתרנו הגיעו פניות הורים על התנהגות מטרידה של חנה שושלב, מחנכת כיתה ב', בית ספר "יחד" בעיר מודיעין. תלמידים סיפרו להוריהם שיש לה התפרצויות בלתי נשלטות של צעקות והאשמת תלמידים שדיברו בשיעור. "היא שומעת קולות כשאף אחד לא מדבר", אמרה תלמידה.

בבדיקה שערכנו על חנה שושלב, התגלה שהיא פסיכותרפיסטית גופנית, ללא תואר וללא תעודת הוראה. פנינו בעניין זה למשרד החינוך על מדיניות העסקת מורים / מחנכים בעיר מודיעין ללא תעודת הוראה. על כך השיב נציג משרד החינוך שאול פאר:

"לגופו של עניין, עקרונית, תנאי הסף הינם תואר ראשון ותעודת הוראה.

ניתן לאשר ההעסקה כאשר עובד הוראה נמצא בעיצומה של הכשרה, בהתאם לנוהלים והצגת תעודת הוראה, בזמן אשר נקבע בנוהל".

כאמור, חנה שושלב, נעדרת תעודת הוראה ונעדרת תואר וכנראה גם לא קיבלה אישור חריג להעסקתה. למרות זאת היא משמשת מורה מחנכת של כיתה ב', כשבגיל זה, חינוך הילדים קריטי ביותר ומשפיע על המשך עתידם.

לא ברור כיצד שושלב, שלא עברה הכשרה בהוראה, מצליחה להתמודד עם כיתה מרובת תלמידים. בפועל, מפניות הורים אלינו מתברר כי התוצאה היא שתלמידים חשים מצוקה עקב חוסר מקצועיות המורה. תלמידים טוענים שהיא מציקה להם, מתייחסת אליהם בחוסר סבלנות ובאופן לא מכבד.

לא מובן מדוע משרד החינוך אינו מקפיד על נוהלים שהוא עצמו קבע לקבלת מורים / מחנכים לבית הספר, כשבפועל כל אחד ואחת יכול/ה לשמש מורה בבית הספר והתנאים של משרד החינוך פשוט אינם נאכפים ומבזים את משרד החינוך כמו גם את התלמידים שנדונים "ללמוד" ממישהי נטולת סמכות ללמד אותם.

עוד נודע לנו, כי שושלב, מפנה תלמידים ליועצת בית הספר, אשר מועלת באמון הילדים ומעבירה את סודות הילדים היישר לפקידת הסעד בעיר מודיעין.

כידוע, יועצות בתי הספר, הן מקור לאספקת ילדים לשירותי הרווחה. תארו לעצמכם שהילד שלכם מגיע להתייעץ עם יועצת, והיא גורמת לכך שיותר לא יראה את ההורים שלו.  איזה עולם נפלא, סטייל רוברטו בניני.

הודעת מייל בעניינה של חנה שושלב

    חנה שושלב פסיכותרפיסטית חסרת תעודת הוראה. תמונה: פייסבוק

חנה שושלב פסיכותרפיסטית חסרת תעודת הוראה. תמונה: פייסבוק

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , , , , , , , , | 2 תגובות

סיוט לגיל הרך במשפחתונים פרטיים: אלימות פיזית ומילולית הזנחה פושעת צפיפות איומה ואפילו התעללות מינית

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p4qMgI-5i

מה מסתתר מאחורי הדלת התמימה של חלק גדול מהמשפחתונים הפרטיים בישראל? תחקיר "ידיעות אחרונות" חושף אלימות פיזית ומילולית, הזנחה פושעת, צפיפות איומה ואפילו התעללות מינית. כל זה קורה בגלל היעדר פיקוח של המדינה. ועדה שמונתה לדון בנושא קוראת להעביר את הטיפול בילדים מתחת לגיל 3 ממשרד הכלכלה לחינוך. "אלחם בכל כוחי שזה יקרה", אומר נפתלי בנט

אריאלה שטרנבך, http://yedioth.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4745432,00.html

"למרות הזמן שעבר מאז, אני עדיין לא מצליחה לישון טוב בלילה. בכל פעם שאני מנסה להירדם אני שומעת בראש את הצרחות הנוראיות של התינוקת שלי במשפחתון, ונחרדת", מספרת הודיה ומתקשה להירגע.

הודיה, שגידלה את ארבעת ילדיה הגדולים בבית עד גיל שלוש, החליטה, עם לידת הילדה החמישית, להפקיד את בתה בת התשעה חודשים במשפחתון פרטי. את הצעד ליוו חששות כבדים. לא פשוט, היא אומרת, להפקיד תינוקת קטנה בידיים זרות. בשכונה המליצו לה על מטפלת בבניין הסמוך, והודיה השתכנעה לבסוף. "התחלתי לשלוח אותה למשפחתון בהדרגה, אבל שמתי לב שהילדה חוזרת הביתה לא רגועה, ומדובר בתינוקת מאוד רגועה וחייכנית", היא מספרת. "הלב שלי לא היה שקט. הרגשתי שמשהו לא בסדר".

הודיה לא השתהתה וניגשה לחנות אלקטרוניקה, וביקשה מהמוכר מכשיר הקלטה זעיר אותו תוכל להטמין במשפחתון. "לקחתי תחבושת היגיינית, פתחתי אותה מעט מהצד, הטמנתי בתוכה את מכשיר ההקלטה, ואת התחבושת הנחתי בתיק של הילדה", היא מספרת. "ידעתי שבצורה הזו אין סיכוי שהמכשיר ייחשף".

היא המתינה מתוחה לסוף היום, מקווה בכל לבה שחרדותיה היו לשווא, פוחדת לחשוב שיש להן בסיס. "פתחתי את מכשיר ההקלטה והכל סביבי נהיה שחור", היא מספרת. "בהקלטה שומעים את המטפלת צווחת על התינוקת שלי שכנראה נגעה לה בתנור. לפי הצווחות הבנתי שהיא תלשה אותה מהמקום בפראות ונתנה לה מכה ביד.

"שמעתי את התינוקת צורחת בבכי במשך כמה דקות, ולאחר מכן שומעים בהקלטה את המטפלת צועקת עליה: 'מה קרה? אמרתי לך לא לגעת בתנור! את לא מאיימת עליי שאת בוכה!'".

ההתעללות, שעולה ממכשיר ההקלטה, לא נפסקה לאורך כל היום. "בזמן החלפת החיתול שמעתי את התינוקת צורחת כאילו מכים אותה", ממשיכה הודיה. "לקראת הצהריים הבנתי שכל הילדים נרדמו חוץ מהבת שלי. היא בכתה בכי של עייפות, אבל המטפלת, במקום לנסות להרדים אותה, צרחה עליה, 'שקט! מה את צועקת? מה זה השיגעון הזה?! משוגעת!' שמעתי לפי הבכי והצעקות שהיא שמה אותה בכוח במיטה. פתאום הבכי נשמע חנוק. או שהיא סתמה לה את הפה עם היד או בכוח עם מוצץ. 'את משוגעת, נמאס לי ממך, בית משוגעים, מה זה הדבר הזה?', היא המשיכה לצעוק. האזנתי להקלטה בבכי היסטרי. ואז שמעתי את המטפלת מתקרבת לתיק ומקללת, 'כוס אמא של הילדה הזאתי'".

וכאן ההתעללות נגמרה?

"מה פתאום. בהקלטה גם שומעים שהתקשרתי ושאלתי את המטפלת אם הילדה בוכה, והיא ענתה, 'מה פתאום! הבת שלך בחיים לא בוכה אצלי'. בערב סימסתי לה. 'שמתי לך הקלטה, אני מזועזעת ממה ששמעתי', כתבתי. אבל היא לא הגיבה. לא הייתה לי ברירה והתקשרתי למשטרה".

"פרצתי את הדלת מרוב לחץ"

 בישראל יש כארבע מאות אלף תינוקות ופעוטות מתחת לגיל שלוש. כמאה אלף מהם נמצאים במעונות ומשפחתונים מטעם משרד הכלכלה או במעונות מסודרים אחרים, קצת יותר ממאה אלף נוספים נמצאים במסגרות פרטיות ללא רישיון וללא כל פיקוח של המדינה. השאר מטופלים בידי הוריהם.

המעונות המוכרים בישראל מופעלים על ידי ארגוני נשים, רשויות מקומיות, החברה למתנ"סים ועמותות או גופים פרטיים נוספים. תאגיד המעוניין לפתוח מעון יום ברישיון צריך לעבור תהליך שכולל דרישה לעמידה בסטנדרטים של בינוי ותנאי בטיחות, תפוסה ומספר מטפלות. מפעילי המעון נדרשים גם לעמוד בדרישות השכלה של כוח האדם במקום וכן בסל הדרכה והשתלמויות לצוות החינוכי־טיפולי.

כל הדרישות האלה לא רלוונטיות לכמחצית מהמסגרות לגיל הרך. מסתבר שיש בישראל מספר בלתי ידוע של מסגרות פרטיות לטיפול בילדים, שאינן נמצאות תחת פיקוח כלשהו: פדגוגי, בטיחותי או תזונתי. לא ברור גם אם מסגרות אלה עומדות בתקנים הבסיסיים של יחס מספרי בין המטפלות לפעוטות. במקרים רבים מדובר במטפלת אחת על עשרה ילדים ואפילו יותר.

נתפסה על חם גננת תועדה כשהיא קושרת את הילדים לכיסאות

נתפסה על חם גננת תועדה כשהיא קושרת את הילדים לכיסאות

למעשה, כל אחד יכול לפתוח היום פעוטון ללא צורך ברישיון, השכלה או אפילו תעודת יושר. לא ברור איך המצב הזה נמשך כך לאורך שנים רבות: כולם יודעים אבל לא עושים דבר כדי לשנות את המחדל. כשהתחלנו בתחקיר לא שיערנו לעצמנו עד כמה עמוקה ומסוכנת תיבת הפנדורה הזו שאף אחד לא רוצה באמת להציץ לתוכה. אלימות, הזנחה נוראית, צפיפות וסכנות בטיחותיות הם רק חלק ממה שמתרחש מאחורי דלתה הסגורה של מטפלת אלמונית שאף גורם לא בדק את כישוריה ומעשיה.

במהלך העבודה על הכתבה ראיינתי עשרות אמהות שביקשו לחלוק איתי את המקרה הפרטי שלהן. חלקם התרחשו לפני שנים, אבל הכאב והחרדה לא מרפים מהן עד היום. מפאת מחסור במקום לא נציין את כל המקרים, אך רובם קשים ודורשים התערבות דחופה של מערכת החוק.

המקרה של שרה הוא כנראה החמור ביותר שבו נתקלנו. היא מדברת בכאב גדול, מניסיונה המר. "לא היה מקום במעון השכונתי, ובעקבות המחסור החמור, המתנ"ס שיכנע את אחת מתושבות השכונה לפתוח מעון בבית", היא מספרת. "שמנו אצלה את הילדה מחוסר ברירה. המטפלת עצמה דווקא הייתה בסדר. אל המשפחתון הצטרפו בשעות הצהריים גם ילדי הגנים והוא התנהל במתכונת צהרון.

"בוקר אחד הגעתי עם הילדה לשם והדלת הייתה סגורה. דפקתי בחוזקה, כי מיהרתי לעבודה, אבל אף אחד לא פתח את הדלת. פתאום נפתחה הדלת ממול, והשכנה סימנה לי בשקט להיכנס אליה. 'מה, לא שמעת?', שאלה אותי בלחש. 'בעלה של המטפלת נעצר. הוא התעסק עם הילדות בצהרון, הטריד אותן. המשפחתון נסגר'.

"הרגשתי שהשמים נופלים עליי. אמנם הילדה שלי תינוקת והוא כנראה פגע רק בילדות הגדולות יותר, אבל ההרגשה היא שהפקרתי את הילדה שלי. בהמשך התברר שהמטפלת נהגה לצאת לסידורים ולהשאיר את בעלה עם הילדים. אני מזדעזעת מהמחשבה שהשארנו תינוקות לטיפול אצל פדופיל, עבריין מין'".

תהל, מתקשרת אליי בשעת ערב מאוחרת. "חברה סיפרה לי שאת עורכת תחקיר על מסגרות פרטיות לגיל הרך אני רוצה לספר לך שאישית הנושא מאוד כואב לי", היא אומרת. "אני מחנכת כיתה ח' בחטיבת ביניים. מול בית הספר שאני מלמדת ישנו מעון איכותי שכל ההורים ממליצים עליו, אבל לילד שלי לא נמצא בו מקום. נאלצתי לשים אותו בבית פרטי, ובינינו אי אפשר לדעת מה קורה שם. ההורים בבית הספר שאני עובדת בטוחים שהפקידו את הילדים שלהם בידיים בטוחות שעברו הכשרה, למה לי לא מגיעה תחושת הביטחון הזו?

"באחת הפעמים שבאתי לקחת את התינוק אני שומעת את המטפלת אומרת לילד שלה באדישות, "אל תדרוך לו על הראש". פרצתי את הדלת ואני רואה את הילד בן השמונה שלה דורך על התינוק שלי שהוא רק בן שלושה חודשים. זה יכול היה להסתיים בטרגדיה. מובן שהוצאתי את התינוק משם אבל גם לחפש מסגרת נוספת באמצע השנה זה לא פשוט".

דקלה דווקא מאוד סמכה על המטפלת של הילד שלה. "הוא אהב אותה מאוד, והיה תמיד מושיט לה ידיים ומבחינתי זה היה סימן שהכל בסדר. אבל בוקר אחד אני מקבלת טלפון מאישה שסירבה להזדהות. היא אמרה לי, 'אני ביחסי שכנות טובים עם המטפלת שלך אבל המצפון שלי לא מאפשר לי לא לספר לך את זה. כמעט כל בוקר המטפלת יוצאת לסידורים ושמה את התינוק אצל שכנים אחרים בבניין. גם ממני היא ביקשה מספר פעמים, השכנים עושים את זה בשמחה ודואגים לילד, אבל כדאי שתדעי שהתינוק שלך עובר מדירה לדירה'. לא האמנתי שאפשר להתייחס לילד ככה, כאילו הוא חבילה. התקשרתי וצרחתי עליה, היא התנצלה ואמרה שזה קרה רק פעמיים אבל הילד שלי לא חזר אליה".

דנה, אמא לשלושה מחיפה מצהירה על עצמה שהיא אמא חרדתית מאז הפציעה של בתה הבכורה, גאיה, אצל המטפלת. "אני לא סומכת על אף אחד מאז, לא משאירה תינוק אפילו אצל בן משפחה".

מה בדיוק קרה אצל המטפלת?

"כלי זכוכית התנפץ על גאיה שלי והשאיר אצלה צלקת עמוקה בפנים".

גם חני משתפת אותנו בתובנות שלה, "אני אגיד לך את האמת, אין שום דרך לדעת מה קורה באמת עם הילדים במשפחתון. כל הילדים שלי היו אצלה, המלצתי על המטפלת הזו לכל מי שרק רצה לשמוע, ואחרי שנים גיליתי שהתינוקות קשורים בעגלות במשך שעות ארוכות, כמעט כל היום, ובזמן הזה היא מבשלת ומנקה במקום לטפל בהם. אני רוצה להאמין שלא תמיד היא התנהלה כך, שאולי זו שחיקה של השנה האחרונה, אבל אי אפשר לדעת".

צעדי חירום תקיפים

 בתחילת נובמבר דרש שר החינוך נפתלי בנט להקים ועדה שתדון בנושא החינוך לגיל הרך. הוועדה סיימה את עבודתה וצפויה להגיש בקרוב את מסקנותיה. ל"ידיעות אחרונות" נודע שהשורה התחתונה הצפויה היא העברת האחריות לגילאים האלה ממשרד הכלכלה למשרד החינוך.

"התיאורים בכתבה אמיתיים", אומר בנט. "אין פיקוח סדור, ובחלק מהמקומות אין פיקוח כלל. אני מתכוון להילחם בזה בכל הכוח שלי". כיום נמצא חינוך הפעוטות מתחת לגיל שלוש תחת אחריות משרד הכלכלה. המחשבה המיושנת שעומדת מאחורי החלוקה הזו, היא שהמעונות נועדו בעיקר כדי לאפשר לאימהות לצאת לשוק העבודה. פיקוח על התכנים החינוכיים שמקבלים הילדים? אין בכלל מה לדבר על זה. אבל גם בנט מסכים שזו הבעיה הקטנה יותר כרגע: עשרות אלפי ילדים במדינת ישראל נמצאים בכל יום בסכנה פיזית. "הפתרון", הוא אומר, "טמון בכך שהתחום יועבר לניהול משרד החינוך".

ברגע שמסקנות הוועדה יובאו לממשלה, ידרוש בנט מן הסתם תוספת תקציב כדי שיוכל לבצע רפורמות משמעותיות בתחום. בהתאם לתקציב, רוצה שר החינוך לפעול בכמה מישורים. ראשית, כצעד חירום, להגדיל את הפיקוח על הנעשה במעונות. שנית, להגדיל את מספר המעונות. שלישית, אם יהיה תקציב, להכשיר וללוות גננות או מטפלות, ולתת להן את הכלים לטפל בילדים גם מבחינה פדגוגית. "כשר חינוך הגדרתי את חיזוק החינוך בגיל הרך כיעד", אומר בנט. "תמיד דיברו ולא עשו מספיק. היום יש בעולם קונצנזוס, גם מחקרי, שהגיל הכי חשוב להתפתחות הילד הוא בדיוק בגילאים הללו. ההשקעה בגיל הזה מחזירה את עצמה לאין שיעור בהמשך. עד היום עשינו שלוש פעולות, בהשקעה של 400 מיליון שקל בבסיס התקציב: מהפכה בדמות הוספת סייעת שנייה, הוספת מנטורית לכל גננת, והקצאת תקציב אוטונומי קטן לכל גננת, לשימוש לפי בחירתה.

"מצב ניהול המעונות כיום חמור מאוד. כמי שעבר מתפקיד שר הכלכלה (התמ"ת) לתפקיד שר החינוך, יש לי פרספקטיבה אמיתית. במישור הניהולי, כל נושא הרישום נורא בעייתי, ומשאיר הורים באי ודאות. היה שיפור שעבדנו עליו, אבל זה לא מספיק. בנוסף, במשך כמה שנים לא בנו בכלל מעונות. לא כי אין כסף, אלא בגלל הביורוקרטיה. הגדלנו מאוד את המספר אבל אין מה להשוות זאת למצב במשרד החינוך. במישור הפדגוגי והפיקוחי מדובר על כמעט מערב פרוע. אין מהלך סדור של הכשרת גננות וסייעות. גם אם השינויים שאני מתכנן יקרו עוד כמה שנים זאת תהיה מתנה אמיתית לילדים במדינת ישראל".

"הזנחה של המדינה"

 רשימת האמהות שפנו אלינו לצורך הכתבה עוד ארוכה. גם לנועה נודע על ההזנחה ממנה סבל הילד שלה מטלפון שקיבלה מחברה. "הייתי בשוק", היא אומרת. "אם המטפלת לא הייתה מודה, לא הייתי מאמינה. היא מטפלת ממש נינוחה. חברה התקשרה אליי ואמרה, 'במקומך הייתי מוציאה את הילד'. שאלתי למה היא מתכוונת, והיא סיפרה שהילד בן השנה וחצי שלי נעלם וכל הבניין חיפש אותו. בסוף הוא נמצא בבניין סמוך. הגננת פשוט האשימה את הילד: 'הוא שובב מדי ויצא לבד'.

"לא נראה לי הגיוני שהמדינה דואגת רק לרבע מילדי הגיל הרך", אומרת לי רוני, אמא לשניים. "סיימתי חופשת לידה ואין לי מקום לילד. מבחינתי, זה בדיוק כמו שאבוא לרשום נער לתיכון ויגידו לי שאין מקום בכל התיכונים בארץ, והנער יגדל בלי מסגרת ותעודת בגרות. אם יש מסגרות לגיל הרך מטעם משרד הכלכלה, הם צריכים להיות לכלל האוכלוסייה. לא ייתכן שהמדינה תגיד לנו להסתדר לבד".

מחקרים רבים מצביעים על כך שהחינוך בשנים הראשונות לחיי הילדים הוא החשוב ביותר להתפתחותם. הישגים לימודיים וחינוכיים עתידיים, כמו תעודת בגרות או רכישת השכלה גבוהה הם תוצר מובהק של ההשקעה הראשונית בתינוקות ובפעוטות. גירויים נאותים ואינטראקציות עם מטפלים מזרזים את ההתפתחות המוחית. לעומת זאת, סביבה המעודדת פאסיביות אינטלקטואלית והתנהגות אלימה או אימפולסיבית, עלולה להיות בעלת השפעה שלילית ארוכת טווח ובלתי הפיכה.

"בנות אני רוצה להתייעץ איתכן", כתבה בשבוע שעבר גולשת בפייסבוק והמחישה שוב את הפחד והדאגה הגדולים המשותפים להורים רבים. "הבוקר נשארתי בבית כי הילד לא הרגיש טוב. שמעתי קולות של תינוקות בוכים והצצתי החוצה. הייתי בשוק. בבניין לידי יש כנראה משפחתון. 11 תינוקות, שנראים בערך בני שנה וחצי, מסתובבים במרפסת סוכה ואין לצידם גננת. נשארתי להסתכל. התינוקות טיפסו על ערמת ארגזים, על מעקה המרפסת, פתחו ארונות ומגירות של איזו שידה ואין זכר לגננת. משיכה אחת ונופלים עליהם דברים.

"פתאום קלטתי את הגננת עושה ספונג'ה בחדר אחר בבית, אחר כך תולה כביסה, כשהילדים נשארים ללא השגחה. לאחר מכן היא נכנסה למרפסת והתיישבה עם הסלולרי. אחד הילדים התעסק בשידה, והיא תלשה אותו משם באגרסיביות, תקעה אותו בחבטה ותפסה לו את הפנים בצורה מלחיצה. כל ההתנהגות שלה הייתה חסרת אחריות ומזעזעת". את התמונות המפחידות, אין מילה אחרת, שצילמה אפשר לראות בשער העיתון ובעמוד 4. 11 תינוקות מסתובבים לבד על מרפסת גבוהה. פשוט פחד אימים. אין ספק, התמונה הזו היא הסיוט הגדול של כל הורה. היוזמה של משרד החינוך היא צעד בדרך הנכונה, אבל גם אם הפרויקט של בנט יתוקצב, הפתרון למצב האיום הזה עדיין ייקח שנים במקרה הטוב. עד אז נותר לאלפי הורים בישראל רק להתפלל. •

ילדים על הגג ללא השגחה

ילדים על הגג ללא השגחה

תועד במצלמה נסתרת התעללות בגן ילדים

תועד במצלמה נסתרת התעללות בגן ילדים

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים | כתיבת תגובה

ההפסדים המשפטיים של עו"ד עודד רומנו – מקבץ פסקי דין בקבצי pdf

עו"ד עודד רומנו לא מפסיק לאיים. הוא איים לרצוח עיתונאים ולפגוע בהם והסית חברי מועצה נגדם, תוך התגוללות ושקרים נגדם.

מקבץ פסקי דין בקובץ pdf בהם הפסיד עו"ד עודד רומנו.

רצינו להמשיך ולסקר, אבל די התעייפנו לקרוא את כל ההפסדים של עו"ד רומנו. נחסוך מכם ונסכם, מדובר בעורך דין שמפסיד ברוב התיקים.

שירותיו הזולים של עו"ד עודד רומנו נשכרו על ידי מועצה מקומית קריית טבעון וגם שם הוא מפסיד. קריית טבעון מפסידה במערכת המשפט בלי הפסקה.

נקווה שראש עיריית קריית טבעון יתפקח ויוציא מכרז חדש להחלפת העו"ד שלא מניב נצחונות למועצה, בין היתר הוא הסית לרצח עיתונאים החושפים מחדלי משרד הרווחה באומרו: "מי שכותב כך על שירותי הרווחה דמו בראשו".

עודד רומנו מתוך הפייסבוק שלו

עודד רומנו מתוך הפייסבוק שלו

פסק דין ביהמ"ש עליון בפני השופטים חשין, ביניש, ג'ובראן – רע"א 5584/03 מאיר ועליזה פינטו נגד עיריית חיפה והוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חיפה – עו"ד עודד רומנו הפסיד בייצוג של פינטו, קובץ pdf

פסק דין ביהמ"ש עליון בפני השופט ריבלין – רע"א 9147/05 כלל חב' לביטוח נגד שי מגן מלזגות בע"מ בייצוג עו"ד עודד רומנו – הפסיד בייצוג בעניין פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, קובץ pdf

החלטה ביהמ"ש עליון שופט י' עמית – עע"מ 2152/13 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה קריית טבעון בייצוג עו"ד עודד רומנו נ' עדנה ואופיר ורדי – נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של עו"ד עודד רומנו בגדרו נדחותה העתירה שהגישה הוועדה המקומית, קובץ pdf

פסק דין ביהמ"ש מחוזי חיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים – עת"מ 3000-07-12 הועדה המקומית לתכנון ולבניה קרית טבעון בייצוגו של עו"ד עודד רומנו הפסידה בתיק נגד עדה ואופיר ורדי, קובץ pdf

קישורים:

האם עו"ד עודד רומנו יועץ משפטי מועצה אזורית קרית טבעון מסית לרצח ומה מסתיר ראש המועצה דוד אריאלי מהעיתונות?

עו"ס רבקה גרפינקל, עו"ס טל אלפנדרי ועו"ס דקלה איילון מלשכת רווחה קרית טבעון איימו על אמא שאם לא תחתום על הסכם טיפול כפייתי בבנה – יוציאו את בנה למוסד הרווחה

כב' השופט א' לוי ביהמ"ש עליון דחה בקשה למשפט חוזר בעניינו של נאשם שהורשע באיומים תקיפה והיזק בזדון – פסק דין מ"ח 7503/04 יועמ"ש – ברוך ברוך בייצוג עו"ד עודד רומנו (הפסיד בייצוג)

כב' השופט אחסן כנעאן ביהמ"ש שלום חיפה ביטל פסק בוררות מטעם שהבורר לא עמד בחובת ההנמקה – החלטה הפ"ב 32961-03-12 טפיירו יהודה ושרון נגד זעפרן בנין בע"מ יוצגה ע"י עו"ד עודד רומנו (שהפסיד שוב פעם בייצוג)

השופט יאיר דלוגין חייב את עו"ד דן דרזנר ורעייתו בתשלום דמי שכירות והוצאות – פסק דין – תא"מ 164718-09 עובדיה בלס נ' דן דרזנר ואח' יוצג ע"י עו"ד עודד רומנו

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

הפוריטניות הפמיניסטית של אורלי לוי אבקסיס: צפו בה מפתה מינית גברים, מחפיצה ציצים, ומתגרה מינית ממקופלת

הציבור מוזמן לשפוט: האם ראוי שאורלי לוי אבקסיס תלמד אותנו מוסר בהלכות זהירות מפורנוגרפיה, צניעות, החפצת גופן של נשים או שימוש בגופן של נשים למטרות פרסומת? יושבת ראש הוועדה לזכויות הילד בכנסת, אורלי לוי אבקסיס, שעברה כדוגמנית איננו בדיוק הופך אותה לאורים ותומים בתחומים אלו של צדקנות פמיניסטית, ובעיקר החפצת ציצים ופוזות מגרות מינית של נשים על מנת למכור מוצרי מוצרי צריכה בפרסומות הנוטפות מיניות.

הנה למשל מה שיושבת הראש שלנו בכנסת הייתה מוכנה לעשות כדי לגרות גברים ובני נוער לקנות שוקולדה מקופלת. אורלי לוי אבקסיס הולבשה בבגדים מגרים, כמעט חשופים, עם התמקדות של המצלמה על השדיים שלה, בעודה אוחזת את השוקולדה המקופלת כאילו זה דילדו, איבר מין זכרי בצבע חום, ועל פי הוראות התסריטאי והצלמים היא נתבקשה, ואכן גם שיתפה פעולה, להתייחס לשוקולד כאילו הוא איבר מין, ולנפק פוזות של התגרות מינית ממה שנראה כמו איבר מין, השוקולד המקופל, והתוצאה לפניכם.

ברור מאליו שכאשר אורלי לוי אבקסיס הצטלמה לפוזות האלה, ההוראות שהיא קיבלה היו לחשוב כאילו יש לה איבר מין ביד, ולהתגרות מינית, ולהחפיץ את הציצים שלה, וכל מה שיש לה על מנת לקבל אווירה של חרמנות מינית והתגרות מאיבר פאלי.

בפרסומת אורלי לוי אבקסיס עושה עם השוקולדה המקופלת כל מי דברים שאנשים רגילים לא עושים. אנשים פשוט אוכלים את השוקולד, אבל היא בפירוש מתגרה מינית, וגם מפתה גבר, את שומר תחנת הרכבת. התסריט מאוד פשוט. אורלי לוי אבקסיס קונה מקופלת ממכונה אוטומטית. היא מתכופפת כלפי המכונה בתנועה אירוטית. היא מרימה את המקופלת לאוויר בתנוחה מפתה של שביעות רצון, ונראית מגורה מינית, היא מקבלת אורגזמה מהכנסת השוקולדה לפה, כל זה מלווה בתמונות של שומר תחנת הרכבת שבפירוש מתגרה ממנה, והיא בפירוש עושה לו פוזות של גירוי מיני, ובסופו של דבר הרכבת מגיעה, והיא כמעט מאחרת, אז היא רצה לקראת הרכבת בעוד המצלמה מתמקדת בציצים המרוקאים שקופצים לה.

עכשיו תגידו לנו, האם אחת כזו יכולה להטיף מוסר להורים ש"בית-ספר זה לא חוף היםבבית-הספר של הילדה שלי בעין-חרוד, יודעים התלמידים והתלמידות שאם הם מגיעים עם מכנסיים שקצרים יותר מאיפה שמסתיימת האמה, הם לא יכולים להיכנס לכיתה. ההורים נדרשים לבוא ולקחת אותם הביתה" עבור הילדים שלהם, או שהיא זו שתטיף לנו מה מותר ומה אסור לנערות לעשות עם הגוף שלהן? הרי היא לא באה ממשפחה דלת אמצעים. את הפרסומת היא עשתה מרצון להתפרסם. עכשיו משזכתה לפרסום, היא זו שמתעטפת בטליתות של פוריטניות מוסרית?

על הפרסומת חתום משרד טמיר כהן, כיום JWT. בעלי החברה דוד טמיר (נפטר ב 2009) היה חבר קרוב של רני רהב, שאמר עליו כי הוא היה "אדם שסימל עבורו חברות ודרך חיים… אחד ממורי הדרך שלו בתחילת דרכו". "הפרסום היה בנשמתו".

לקריאת הכתבה של אורלי לוי "בית ספר זה לא חוף ים" בקובץ pdf, הקליקו כאן.

בית ספר זה לא חוף ים אורלי לוי אבקסיס. הזדקנה ומטיפה מוסר לנערות

בית ספר זה לא חוף ים אורלי לוי אבקסיס. הזדקנה ומטיפה מוסר לנערות

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , | כתיבת תגובה

רם כהן מנהל תיכונט בתל אביב מסרב להתקין מזוזות בכיתות הלימוד כי בבית הספר מלמדים מורים מוסלמים

מנהל תיכון מסרב להתקין מזוזות – רם כהן, מנהל תיכונט בתל אביב החליט שלא לקבוע מזוזות בכיתות הלימוד. ההורים מוחים: זה לא עניין של אמונה אלא של מסורת יהודית

ערוץ 7, http://www.inn.co.il/News/News.aspx/286318

הורי תלמידים בתיכונט בצפון תל אביב, בניהולו של רם כהן, מוחים על כך שבכניסה לכיתות אין מזוזות.

בית הספר נחנך לפני כשנתיים והוא נחשב למוסד חינוכי חדשני. באחרונה הבחינו כמה הורים כי למעט מזוזה הקבועה בדלתות הכניסה הראשיות, אין מזוזות על משקופי הדלתות בכיתות הלימוד.

"אני לא מבין איך נוצר כזה מצב", אמר אב לתלמיד לעיתון "ידיעות אחרונות", "מערכת החינוך הייתה צריכה לדאוג לכך שעם חנוכת המבנה יתקינו מזוזות גם בכיתות. זו מערכת חינוך יהודית. למרות שכל התלמידים פה חילונים זה מתבקש. התברר לנו שהמנהל הוא שהחליט שלא להתקין מזוזות בכיתות".

הורה נוסף אמר כי "מן הראוי היה לקבוע מזוזות בכיתות. זה בכלל לא עניין של אמונה אלא של מסורת יהודית. אני מצפה מהעירייה או ממשרד החינוך שינחו את המנהל לעשות את זה".

הרב בני פרל, מנהל הישיבה התיכונית לאמנויות ולמדעים בר אילן, סיפר השבוע כי "בהלכה בשעת הדחק כשאין כסף ויכולת כלכלית אז אפשר לקבוע מזוזה רק בכניסה למבנה, אבל אם יש לך אמצעים אז צריך לקבוע מזוזה בכל כיתה. רצוי מאוד ומקובל לקבוע בכניסה לכיתות מזוזות מאחר שקיימת אמונה כי הדבר שומר מכל רע".

וזה מה שהיית ממליץ למנהל תיכונט לעשות? "אם האוכלוסייה מאמינה אז כן. אם האוכלוסייה לא מאמינה, שיעשה הצבעה ויראה מה התלמידים רוצים".

רם כהן, תיענה בחיוב לבקשת ההורים לקבוע מזוזות בכיתות?

"נכון, אין לנו מזוזות בכניסות לכיתות. יש מזוזות בכניסות לבית הספר. על פי ההלכה יש לקבוע מזוזה רק בחדר שישנים בו, ומכיוון שהלימודים בתיכונט מרתקים, אנו סמוכים ובטוחים שהילדים לא יירדמו, ויידע כל ילד שנרדם כי הוא עובר על חוקי ההלכה".

זאת ועוד, הורי התלמידים מוחים על החלטת כהן לשחרר את התלמידים שעה לפני סיום הלימודים במהלך חג הקורבן. "המנהל שחרר אותם לפני הזמן כאילו מדובר בבית ספר שתלמידיו מוסלמים. זה מקומם כי אין סיבה שזה ייעשה", סיפר אחד ההורים.

כהן, מה תגיד הפעם? "בבית הספר מלמדים ארבעה מורים מוסלמים, אשר נעדרו בשלושת הימים בחג הקורבן, ולכן החלטנו לקצר את הלימודים בשעה אחת. להורה שמתלונן על כך יש לומר שכדאי שיקרא את המיילים שאני שולח עד סופם ולא יסתפק בחצאי משפטים".

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , , | כתיבת תגובה

יונתן גילאון מנהל ביה"ס "לרום" למחוננים בקרית מלאכי: ביה"ס הוא מקום שרע לילד להיות בו – המערכת לא לטובתו

דפנה לוצקי, ליאור דטל, http://www.themarker.com/news/education/1.2421108

המורים הטובים נפלטים החוצה, ידי המנהלים כבולות, מטה משרד החינוך מסואב והמערכת עסוקה בסידור עבודה במקום לדאוג לילדים ■ ליונתן גילאון, מנהל ביה"ס למחוננים שפוטר יש ביקורת נוקבת על מערכת החינוך

"לאחר שנתיים וחצי כמנהל בית ספר ועוד חמש שנים כמורה, אני חושב שאין למורים ולילדים מה לחפש במערכת החינוך" – כך אומר יונתן גילאון, שניהל עד סוף שנת הלימודים הקודמת את בית הספר למחוננים לרום שבקרית מלאכי.

"מערכת החינוך כיום היתה צריכה להיקרא מערכת רווחה", הוא אומר. "היא מתנהגת כמו חברת כוח אדם שמסדרת עבודה לאנשים שלא היו מסתדרים בשוק הפרטי. תשאלו את עצמכם אם אתם הייתם שולחים את הילדים שלהם למערכת כזאת.

"מנקודת המבט שלי, בית הספר הוא מקום שרע לילד להיות בו. זהו מקום שבו ילדים מחשבים את השעות עד לסיום יום הלימודים, שבו הם באים כדי לשרוד, ולא כדי ללמוד. המערכת לא פועלת לטובם. המערכת מסואבת ומסורבלת.

"ברמה האישית, אני חושב שזהו חורבן בית שלישי. אם עוד 20 שנה העם ייראה כפי שהוא מחונך כיום בבתי הספר, זה לא יהיה מקום שכדאי להילחם עליו. חייבים שינוי רדיקלי וקיצוני כדי שהדברים יראו אחרת כדי שנוכל לחנך דור של ילדים נורמלים".

יונתן גילאון. צילום: אייל טואג

יונתן גילאון. צילום: אייל טואג

אילו ילדים גדלים במערכת כיום?

"הילדים חווים שנאה ואלימות. שר החינוך בחר יופי של סיסמה לשנת הלימודים הקודמת, 'האחר הוא אני'. זאת באמת סיסמה נהדרת, אבל כיום היא לא יותר מסיסמה, בלי תוכן: אין מורים עיוורים או חירשים, וכמעט לא תמצאו מורה ערבי במגזר היהודי או להיפך. בתי הספר רוויים באלימות ויש ילדים שמפחדים ללכת לבית הספר. המערכת מלאה במורים גרועים, וזה משליך על הכל. המורים הטובים שסוחבים על גבם את המערכת הם מעטים מדי, חלשים מדי, וכמעט לעולם לא מצליחים להתברג בעמדות כוח".

בית הספר למחוננים שניהל גילאון, 35, פועל רק שלושה ימים בשבוע, ולומדים בו כ-250 תלמידים מוכשרים מהאזור, שכל אחד מהם מתייצב בו יום אחד בשבוע. בכל יום לומדים בו ילדים אחרים מבתי ספר אחרים, כך שההיכרות של גילאון עם מערכת החינוך היא במידה רבה של משקיף מהצד. “מתוקף תפקידי הכרתי הרבה מאוד מורים, מנהלים, ילדים והורים ממערכת החינוך", הוא מסביר. "נכון שבית הספר שניהלתי שונה, ויש לו דרגות חופש גמישות יותר. אני, למשל, יכולתי להעסיק מורים בלי תעודת הוראה, ובלי קביעות וגם אם התלמיד אצלי הפריע או חלילה הרביץ, מה שקרה לעתים רחוקות, יכולתי לשלוח אותו הביתה ולהפסיק את לימודיו".

זאת גם אחת מנקודות הביקורת המרכזיות של גילאון. “בבתי הספר האחרים אין כלים להתמודד עם ילדים אלימים ומפריעים. ידי המורים והמנהלים כבולות, והתוצאה קשה. הורים הגיעו אלי לא פעם וסיפרו שהילדים שלהם לא מוכנים ללכת לבית הספר וביקשו שאדבר אל לבם, אבל אני לא מוכן לעשות את זה. אלה ילדים שבמקרה הרע חוטפים מכות ובמקרה הטוב מציקים להם, הכל תחת חסות הקלישאה 'לא מוותרים על אף ילד'".

השכר ההתחלתי עלוב

מה אתה רוצה, שיזרקו את הילדים עם הבעיות החוצה?

"להילחם על כל ילד זה עיקרון נהדר על הנייר, אבל אנחנו צריכים לבדוק על כמה ילדים אנחנו באמת מוותרים בפועל כשאנחנו מחזיקים בכל תנאי ילדים אלימים שמפריעים לסביבתם. אני לא מדבר רק על קרית מלאכי, תראו את הנתונים הארציים, הם מטורפים, והם מעידים שקיימת אלימות גבוהה מאוד בכל הארץ, שכל הילדים נתקלים בה.

"אז עם כל הכבוד לסיסמאות", ממשיך גילאון, "העיקרון שלפיו לא מוותרים על אף תלמיד עשוי לגרום לכך שבכיתה של 40 ילדים נצליח להציל ילד אחד מלהגיע לרחוב – אבל בדרך ייתכן שאיבדנו את כל 39 הנותרים".

חוויה של שנאה ואלימות

"תקציב אסטרונומי שלא מגיע לילדים"

גילאון מונה לנהל את בית הספר לרום לפני שנתיים וחצי, למרות גילו הצעיר ועל אף שאין לו תעודת הוראה, אלא רק תואר ראשון בפיזיקה מאוניברסיטת בן גוריון. המינוי נעשה בעקבות פטירתה במפתיע של המנהלת ששכרה אותו כמורה לצוות בית הספר.

"נכון, אין לי תעודת הוראה, אבל זה לא הופך אותי למורה פחות טוב", הוא אומר. "כמו שתעודת ההוראה לא הופכת את המורים הקיימים במערכת לטובים. דווקא המורים הטובים הם ללא תעודת הוראה. קל מאוד למדוד כמה אתה מורה טוב, אבל אף אחד לא מודד את זה. אם היו מודדים, היו מגלים שדווקא תעודת הוראה היא אולי מדד להוראה לא איכותית. אני עזבתי את לימודי ההוראה בשלב מוקדם כי הרמה היתה כל כך נמוכה שזה היה בלתי נסבל.

"אני לא מכיר את כל המכללות להוראה, אבל אני מכיר את המורים, ורבים מהם לא התרשמו בלשון המעטה מרמת לימודי ההוראה. כמנהל בית ספר למחוננים שלחתי מעת לעת את המורים שלי ללמד בבתי הספר באזור. אלה אנשים מצוינים, דוקטורים לכימיה, לרפואה ולפיסיקה – אבל לכולם אין תעודת הוראה. אחרי זה הייתי מקבל טלפונים מהמנהלים שביקשו שנשלח אותם שוב כי התלמידים לא הסכימו לחזור ללמוד עם המורים הרגילים".

צריך לבטל את לימודי ההוראה?

"ברור שיש מקום ללימודי הוראה, זה מקצוע קשה שדורש הכשרה, אבל אם ככה נראית ההכשרה ואנחנו מסתפקים בזה כי זה 'מספיק טוב' אז עדיף לוותר עליה עד למציאת פתרון הולם. אף אחד לא שואל את המורים אם תעודת ההוראה שקיבלו היא איכותית. זה מוצר שמחייבים אותם לקחת, ומוציאים עליו כ–900 מיליון שקל בשנה מבלי לבחון את איכותו. למכללות להוראה יש אינטרס כלכלי שמחייב אותן להיות סרט נע למורים רבים ככל האפשר. לכן, דרישות הקבלה נמוכות במיוחד – והאיכות היא בהתאם".

לא סתם גילאון עוסק בכך. לפני כמה ימים בלבד גילה כי לא ימשיך בתפקידו כמנהל בית הספר. לא ניתנה לו סיבה רשמית, אך בהיותו נטול תעודת הוראה ותעודה להכשרת מחוננים, הנדרשות לניהול בית ספר, ייתכן שזהו אחד ההסברים למהלך.

למעשה, בשנים האחרונות פוטר גילאון מדי שנה ממערכת החינוך, יחד עם עוד 11 אלף מורים ומנהלים מבתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים שעדיין לא צברו קביעות של שלוש שנים. כך פועל משרד החינוך מדי שנה כדי לא להעניק קביעות למורים החדשים. זוהי הדרך היחידה שבה הוא יכול לנהל ולסנן את כוח האדם, בגלל הקושי העצום לפטר מורים ותיקים.

וכך, מדי שנה במאי מקבלים המורים החדשים מכתב פיטורים, ולאחר מכן מועסקים מחדש וחוזר חלילה עד לקבלת הקביעות. השנה גילה גילאון כשבועיים לפני פתיחת השנה כי משרד החינוך החליט לא לשכור מחדש את שירותיו. הורים לתלמידים בבית הספר גילו שגילאון לא ימשיך בתפקידו כמנהל רק כשהתקשרנו לשוחח אתם לצורך הכנת כתבה זו.

"מנהלים שעובדים ללא קביעות משובצים לתפקידם רק כעשרה ימים לפני תחילת שנת הלימודים", אומר גילאון. "גם המנהל הכי טוב בעולם לא יצליח לנהל שנת לימודים ראויה בלי להתכונן מראש.

"משרד החינוך מודד את התעודות, אבל מתעלם לחלוטין מדעת ההורים והתלמידים", אומר גילאון, שהורי בית הספר שניהל שלחו לשר החינוך עצומה הקוראת להשארתו בתפקיד. "אם יש להורים דעה שלילית על מנהל שמזיק לתלמידים או לחלופין דעה חיובית, זה לא נכנס למערכת השיקולים של משרד החינוך", הוא אומר. "אגב, תנאי הסף לתפקיד כל כך מופרכים, שאני חושב שיש מעט מאוד אנשים שבאמת עומדים בהן. אלה נהלים שנולדו כדי לאפשר להעיף את מי שלא רוצים מהמערכת ולקבל אחרים שכן רוצים גם אם הם לא עומדים בתנאים".

ההוצאה הכוללת לחינוך בשיעור מהתמ"ג באחוזים

אז מהי לדעתך הסיבה האמיתית לפיטוריך?

"עשיתי רעש, העברתי ביקורת, הייתי טראבל מייקר ולא פחדתי לרגע לבקר את המערכת גם מתוכה – להצביע על הכשלים ולהתריע. מי שמעז להילחם נגד המערכת ימצא את דרכו החוצה בדרכים כאלה או אחרות, וגם דעת ההורים לא תעזור. זה לא שיש לי איזה סיפור אישי קורע לב", מבהיר גילאון, "אבל בכל זאת חשוב לי מאוד לספר אותו כי הוא משל ודוגמה להתנהלות של מערכת החינוך בישראל".

בעיריית קרית מלאכי ובמשרד החינוך טוענים כי גילאון סיים את עבודתו מכיוון שלא עמד בתנאי המכרז. בתגובה אמר גילאון: "גילית שיש מכרז רק דרך העיתון. נכנסתי לתפקיד הזה בכל שנה מחדש במשך שלוש שנים, למרות שלא ניגשתי למכרז. בפעם הרביעית, לאחר היתקלויות חוזרות ונשנות עם העירייה, הוחלט לפתע שאני לא מתאים, כשהעירייה והמשרד מתעלמים באופן בוטה מפועלי בשנתיים וחצי האחרונות".

אולי אתה מדבר מתוך תסכול על כך שפוטרת?

"אני מדבר מתוך תסכול כי ראיתי איך המערכת עובדת. אלה עובדות. כך הדברים מתנהלים. המציאות העגומה מלמדת כי לא קיים שוני מהותי בין התנהלות משרד החינוך להתנהלות של הנמלים, אלא שבמקרה של משרד החינוך הרושם הכללי בציבור הוא שהמשרד מתנהל ברמה גבוהה יותר, וזה מקשה על מציאת פתרונות כי אף אחד לא דן בבעיות".

“תראו את המספרים: כל ילד בכיתה אמור היה לקבל תקציב של בין 22 ל–40 אלף שקל בשנה", אומר גילאון – בהתבסס על תקציב משרד החינוך, שהסתכם ב–46.4 מיליארד שקל ב–2014 וההוצאה הלאומית לחינוך, שהסתכמה ב-83.4 מיליארד שקל, כשמספר התלמידים במערכת הוא 2.1 מיליון.

"זה אומר שאם יש בכיתה 35 תלמידים אז כיתה מתוקצבת ב-1.4 מיליון שקל. גם אם נעסיק מורים בשכר גבוה מאוד, בכיתות קטנות ומפוארות, שיעבדו בלי החופשות הארוכות, לא נגיע לחצי מתקציב משרד החינוך".

אבל משרד החינוך לא מחלק את תקציבו לפי מספר התלמידים, אלא לפי שעות הוראה, מגמות לימוד, פיתוח תשתיות, ציוד ותוכניות תוספתיות.

"אבל מדובר בתקציב אסטרונומי. בתקציב שכזה היה ניתן לספק מערכת שתהיה חלומם של כל הורה ושל כל ילד. תחת זאת אנו מקבלים מערכת שבה תלמידים חווים אלימות פיזית בממוצע לפחות פעמיים בשנה, לומדים בצפיפות, ורמת הידע שלהם היא מהנמוכות במדינות המפותחות”.

שיטת "יהיה בסדר"

המשבר הגדול בין גילאון למערכת פרץ בשנת הלימודים האחרונה, כשבית הספר לא עמד בביקורת מכבי האש ולא קיבל אישור לפעול. לדבריו, לאחר שלא קיבל סיוע מהעירייה החליט להפסיק את הלימודים ולהעביר אותם למוסדות חלופיים – החלטה שעוררה ביקורת רבה ברשות המקומית ובמשרד החינוך.

"איש לא היה מוכן לאשר את המשך הלימודים במוסד, ואיש לא היה מוכן לאשר את הפסקתם. פשוט לא קיבלתי שום תשובה ורק שידרו לי שיהיה בסדר. 'שיטת הסמוך' הזאת רווחת מאוד במערכת, והיא מתכון לאסון. המנהל נמצא במצב בלתי אפשרי. אם ישתף פעולה וישתוק יואשם במקרה של אסון, אם יסגור את בית הספר, הוא יפוטר בגין אי שיתוף פעולה", אומר גילאון. “דרשתי תשובות כיצד לפעול, וכשלא קיבלתי – החלטתי להפסיק את הלימודים במבנה".

"כל מנהל רואה לנגד עיניו כיום את פרשת מותה של אמליה כהן בת התשע”, אומר גילאון. כהן נפלה אל מותה מחלון בית הספר לוריא שבירושלים, שבו למדה, לפני כ–16 שנה. מנהלת בית הספר, שרה אנג'ל, הורשעה אז בגרימת מוות ברשלנות – אף שהתריעה בפני הרשות המקומית, משרד החינוך, ואף בפני ההורים והתלמידים, שהחלונות מסוכנים מכיוון שאינם מסורגים. בעירייה התעקשו שהם תקניים, מכיוון שתקני משרד החינוך לא היו ברורים. במשך שנים נאבקה אנג'ל בבתי משפט: ב–2004 זוכתה לחלוטין בערעור שהגישה. הפרקליטות עירערה על ההחלטה, וב–2008 – עשר שנים לאחר מותה של כהן – דחה בית המשפט את הערעור של המדינה.

“כל מנהל יודע שבמקרים שבהם הנהלים לא ברורים אף אחד מהאחראים לא יהיה מוכן לקחת את האחריות ולהחליט לכאן או לכאן, אבל אם יתרחש אסון, המנהל הוא זה שיישא באחריות", אומר גילאון.

מהו הכשל המערכתי במקרה שלך? אולי זה סיפור נקודתי על מערכת היחסים שלך עם העירייה?

"אני חושב שברגע שנותנים לרשויות המקומיות לנהל את העסק ולמשרד החינוך אין באמת יכולת לפקח על מה שקורה, אז אולי ברשויות החזקות זה נראה טוב, אבל ברשויות החלשות זה נראה רע. שיתוף הפעולה הזה יוצר מצב שאף אחד לא אחראי, ותמיד אפשר לגלגל את האחריות בין הגופים.

"קיים מצב אבסורדי שבו משרד החינוך מתקצב את כוח האדם האדמיניסטרטיבי בבתי הספר (מזכירות, שרתים, מאבטחים), אבל הרשויות המקומיות הן אלה שבוחרות את העובדים. העיריות מציבות את כוח האדם שנוח להן יותר להציב, ולאו דווקא משיקולי איכות או ניהול בבתי הספר – ומשרד החינוך, שמממן את העובדים האלה, לא מפקח על איכותם, כלל לא יודע מה קורה עם הכסף שהוא מעביר, ואיך משתמשים בו, והוא עומד מול שוקת שבורה במצב שבו המנהל מתלונן עליהם".

שר החינוך מתכנן להעביר יותר אחריות וסמכות לרשויות המקומיות. אתה חושב שזו טעות?

"לדעתי זו טעות קטסטרופלית. מתן כוח רב כל כך בידי הרשויות המקומיות הופך את מנהלי בתי הספר לבובות על חוט שמופעלות על ידי ראש העיר. כשראש העיר טוב, אז זה טוב – אחרת, זה רע. אני בטוח שזווית הראייה של השר רחבה יותר, לדעתי הוא האיש הנכון במקום הנכון, אבל גם הוא כבול במערכת שבה לרוב המוחלט של העובדים יש קביעות, והוא היחיד ללא קביעות. למעשה אין לשרים שליטה במשרד כזה".

הקביעות נועדה להבטיח למורים ביטחון תעסוקתי והגנה מגחמות של מנהלים ופוליטיקאים.

"הסיבה האמיתית שיש קביעות כיום היא שמי שנותן את הקביעות הוא לא מי שמממן אותה, אלא הציבור. אם מישהו היה צריך להוציא כסף מהכיס שלו, אז הוא לא היה נותן קביעות – לפחות לא בצורתה הנוכחית".

"השכר לא 
תלוי באיכות"

"בניגוד למה שנהוג לחשוב", אומר גילאון, "תנאי השכר של מורים לא כל כך נמוכים. מורה מתחיל אמנם משתכר שכר עלוב של 6,000 שקל, אבל מורים ותיקים יכולים להשתכר גם 18 אלף שקל בחודש. הבעיה היא שהשכר ההתחלתי הנמוך מרתיע אנשים טובים מלהיכנס לתחום, והתגמול נקבע רק לפי הוותק ולא מודד את איכות ההוראה או ההצלחה בכיתה. זו שיטה שמטפחת בינוניות ושמבטיחה לנו כוח אדם יקר ולא יעיל. אנשים נשחקים ונתקעים במערכת רק כי היא מעלה ומשדרגת להם את השכר ככל שהזמן עובר.

"השכר הממוצע של מורה הוא כ-11,000 שקל בחודש. אולי כדאי לעשות עם המורים עסק: במקום לקבל משכורת מעליבה בהתחלה ובמקום לקבל שכר כל כך גבוה בסוף, אפשר להעלות את רף הקבלה למקצוע ולהציע למורים מראש שכר של 11,000 שקל כבר ביום הראשון לתפקיד בתמורה לביטול הקביעות בעשר השנים הראשונות. כיום למנהלים אין כמעט כל יכולת להשפיע על מצבת כוח האדם בבית הספר שלהם, בגלל הקביעות".

מנהל לא יכול לפטר בשום מקרה מורה גרוע?

"תיאורטית, כן. מעשית – זה נדיר מאוד. הדרך מתישה. המנהל צריך להתלונן, ואז מגיעה מפקחת בתיאום עם המורה, וצופה בשיעור שלו. המורה כמובן מתכונן ומכין את תלמידיו. בפועל המורה מפוטר רק אם במשך ה'שיעור לדוגמה' קורה משהו. במצב הקיים, כשמנהל לא רוצה מורה מסוים, הוא שולח אותו לבית ספר אחר. הבעיה נשארת במערכת, אבל בבית ספר אחר”.

אז מה אתה מציע? לפטר את כולם?

"אי אפשר לפטר את כל המורים וגם לא צריך לפטר מורים עם ותק של 15–20 שנים – זה לא הומני, וטוב שלמורים האלה יש קביעות. אבל לפני שמגיעים לשם צריך לתת למנהלים חופש גדול הרבה יותר להעסיק מורים איכותיים. צריך לוודא שממחר ייכנסו למערכת רק מורים טובים. בשביל זה צריך שיגיע למערכת מישהו שיחשוב שהיא לא בסדר, אבל ברור שהרבה אנשים מבפנים חושבים שככה זה צריך לעבוד – כי הם גדלו בתוך המערכת והם גם אלה שמרוויחים מזה שהיא עובדת ככה. מי שמפסיד זה המורים הצעירים והאנרגטיים שנפלטים החוצה מהר בגלל השכר העלוב ובגלל שהמערכת רומסת אותם. משרד החינוך בעצמו יודע שהמורים הטובים בורחים לו מבין האצבעות".

הנתונים תומכים בטענה הזאת של גילאון. מחקר שערך ב–2013 מכון מופ"ת מצא כי 29.5% מהמורים החדשים במערכת החינוך נושרים עוד לפני שצברו חמש שנות ותק, וכי רוב המורים פורשים כבר בשנתיים הראשונות לתפקיד. ככל שוותק המורים מצטבר, כך השכר שלהם עולה, ושיעור הנשירה יורד, עד ל–3.5% בשנה.

המחקר שניסה לבדוק מהם המאפיינים של המורים הפורשים גילה שדווקא המורים המשכילים ביותר פורשים מהמערכת. "מורים שבחרו לעזוב את מקצוע ההוראה במהלך חמש השנים הראשונות הם בעלי תארים גבוהים – תואר שני או דוקטורט, וכאלה שהתמחו במערכת ההשכלה הגבוהה", קבע המחקר. והוסיף כי הנשירה קשורה ליכולת להשתלב באפיקים אחרים בשוק וכי "מורים שרכשו השכלה במכללות להוראה נוטים פחות לעזוב".

"מטה משרד 
החינוך מסואב"

גילאון לא כועס רק על כך שהמערכת לא יכולה לפטר מורים גרועים, אלא גם על כך שהיא לא מוכנה לשכור אנשים טובים. "יש לי מורה מסייעת חירשת בבית הספר שאהובה מאוד על הילדים ועושה איתם פרויקט מדהים של לימוד שפת הסימנים. היא לימדה יותר מ–1,000 תלמידים בבתי הספר באזור, וכולם היללו אותה. לצערי הרב לא הצלחתי להכניס אותה למערכת החינוך כעובדת קבועה, כי אין לה תעודת הוראה, והיא לא יכולה ללמוד לתעודת הוראה כי היא חירשת. אז פניתי לשר החינוך בבקשה להכניס אותה כמורה מהמניין במערכת, אבל מסיבות ביורוקרטיות זה בלתי אפשרי להעסיק מורה חירש – וזה כך במערכת שהסיסמה שלה היתה 'האחר הוא אני'.

"מטה משרד החינוך הוא לא גוף מושחת", אומר גילאון "אבל אני מתרשם שמדובר בגוף מסואב ולא יעיל. זה גוף לא זמין. שכרתי מזכירה פרטית מכספי ההורים וחלק רב מדי מזמנה הוקדש לנסיונות לאתר אנשים במטה שיענו לשיחות הטלפון. גם כתובות הדואר האלקטרוני במערכת לא מפורסמים.

"אפילו חלק מהמפקחים לא זמינים למנהלים ומטבע לוחות הזמנים של משרד החינוך הם נמצאים בחופשות בחו"ל דווקא כשהכי זקוקים להם. נדמה לי שהשאלה הכי נפוצה של עובדים במערכת החינוך היא 'מה מגיע לי כעובד', ולא 'מה אני אמור לתת למערכת'.

"זו לא רק הזמינות אלא גם ההתנהלות. למשל, כשהורה רוצה לפנות למשרד הוא נאלץ לשלוח מכתב, וגם את התשובה הוא יקבל במכתב – מכתב אמיתי, עם בול. אפילו לא בפקס. אלה עניינים שהיו יכולים להיפתר בתוך 24 שעות, ובמקום זה הם נגררים חודשים ארוכים.

"בנוסף, מערכת התמיכה למנהל כמעט שאינה מתפקדת. האחראי על השכר, האחראי על כוח האדם, האחראי על הביטחון ושאר אנשי המינהלה ממשיכים לעבוד ללא דואר אלקטרוני וללא מענה טלפוני סביר.

"תוכנות ניהול השכר והתלמידים שאחראיות על שכר של יותר מ–2 מיליארד שקל בחודש, אינן ברורות, אינן יעילות ואפילו לא מטריחות את עצמן להתעדכן בדפדפן הנוכחי".

"לתת להורים כוח"

גילאון מעיד על עצמו שתמיד היה קצת דווקאי. הוא גדל בחיפה כילד מחונן ולמד בבית ספר למחוננים ("אבל זה לא כל כך התאים לי, אז עזבתי"), ולהוראה הגיע באקראי.

"תוך כדי הלימודים לתואר התחלתי ללמד בבתי ספר בבאר שבע, וגיליתי את עולם ההוראה – שהוא מאוד מתגמל ומרתק ומספק בעיני", הוא אומר. "אני יודע שאני טראבל מייקר. אני אף פעם לא מוכן להתיישר עם מציאות שלא נראית לי.

"אני חושב שכדי להיות מנהל בית ספר טוב צריך לפני הכל אומץ לעשות מה שאתה חושב שנכון. אם אין לך את זה, אז שום דבר לא משנה. צריך גם לדעת לוותר על האגו. מנהל צריך גם יכולת לשים את עצמו בנעליים של הצד השני ולהבין מה הילדים והמורים מרגישים, וגם חוכמה ושקט נפשי חשובים מאוד".

ומה עם ניסיון?

"אני חושב שבגלל שהניסיון נרכש מטבעו, אם יש מנהלים מוכשרים הם יכולים לכפר על הפער של הזה בתוך שלושה חודשים. למנהל לא חכם, גם 30 שנות ניסיון לא יעזרו. הבעיה היא שהמערכת לא באמת חונכת מנהלים חדשים לתוך התפקיד המורכב הזה. אין הליך מנטורינג מובנה. ובלי זה מנהל חדש יכול ללמוד רק מטעויות של עצמו".

התייאשת? תעזוב את התחום?

"לא. ממש לא. אני לא מתכוון לחזור למערכת החינוך. אני רוצה להיות מעורב בהקמת מוסד פרטי, ואשמח אם משרד החינוך ישתף עמי פעולה".

איך אתה מציע לפתור את הבעיות שאתה מציף?

"כל עוד משרד החינוך לא יכול להבטיח לכל אם שגורל ילדיה מופקד בידי מורים הראויים לכך, הוא חייב לתת להורים את הזכות והחובה לדאוג לחינוך ילדיהם. חינוך איכותי הוא זול בהרבה ממה שהורגלנו לחשוב. אם להורה תהיה שליטה לאן להעביר את התקציב שמגיע לילד שלו ממשרד החינוך הוא יוכל לבחור איפה הילד שלו ילמד וכל בית ספר ירצה להיות איכותי מספיק כדי למשוך אליו את התלמידים".

השיטה שגילאון מציע מזכירה את שיטת השוברים – שמאפשרת להורים לבחור להיכן לשלוח את ילדיהם, כולל לחינוך הפרטי במימון של המדינה. השיטה מונהגת בארה"ב ובשוודיה.

"עם זאת, השיטה זוכה לביקורת במדינות אלה. בשוודיה טוענים כי זו הפרטה של מערכת החינוך, ונטען שהיא גורמת לירידה בהישגי התלמידים. בארה"ב הביקורת נוגעת לכניסת גופים אינטרסנטיים, כמו קרנות גידור, למערכת.

מדובר בתוכנית בעייתית במיוחד שתעצים את ההפרטה של המערכת, ועלולה לחסל את החינוך הציבורי ותגביר את הפערים בין התלמידים.

"הפרטה זה כשלוקחים נכסים מהמדינה ונותנים לבעל הון. אני מדבר על פתיחת המערכת לתחרות. כשמטפלים בחולה אנוש, אי אפשר להיות בררנים יתר על המידה".

המחוננים – בעיקר מיישובים מבוססים

בית הספר שניהל גילאון הוא חלק מרשת של יותר מ–50 בתי ספר בפרישה ארצית הפועלים תחת האגף למחוננים במשרד החינוך, והמספקים העשרה לתלמידים מחוננים. התלמידים זוכים ללימודים בתחומי הרפואה, הווטרינריה הפיזיקה, הכימיה והכתיבה היצירתית, שניתנים ברוב המקרים על ידי מורים מהתחום, בשיטות לימוד מתקדמות.

ההורים משלמים בתמורה ללימודים בבית הספר כ–1,600 שקל בשנה כתוספת לתשלומי ההורים במערכת החינוך, אך גילאון מדגיש כי ההורים שזקוקים לכך יקבלו מלגת לימודים מלאה או חלקית. אף שבית הספר שניהל גילאון שוכן בקרית מלאכי, רוב התלמידים בו לא מגיעים מהקריה, אלא מהישובים הסמוכים אליה, המבוססים יחסית.

איך אתה מסביר את זה שרוב התלמידים המחוננים לא הגיעו מקרית מלאכי?

גילאון: "התשובה הרשמית היא שהם לא עברו את המבחן. אני חושב שהמבחן מוטה מאוד לטובת השכבות הכלכליות החזקות. עם זאת, חשוב לי להדגיש שהאגף למחוננים במשרד מודע לבעיה, ומשקיע מאמצים רבים כדי למצוא פתרונות הולמים. אם ילד מקרית מלאכי והרצליה יקבלו ציון זהה אז הילד מקרית מלאכי יתקבל, אבל זה לא קורה כי ההפרשים בין התלמידים עדיין גבוהים. גם להשכלת ההורים יש תפקיד חשוב, ואני לא יודע אם קיים מבחן שיכול לנכות את כל השפעת ההורים על התלמידים.

"האגף למחוננים במשרד החינוך, האחראי על בית הספר, הוא נקודת אור במערכת החינוך, והוא גם העניק לי גיבוי מלא. אבל במקום שהמשרד יידע לקחת מה שטוב בו, ללמוד ממנו ולהעתיק את זה למקומות אחרים, הוא לוקח את הדברים הרעים במערכת ומעתיק אותם למקומות הטובים. כיום אחת הסיבות לכך שהאגף הזה הרבה יותר טוב מכל מה שמשרד החינוך עושה היא שיש לו את החופש שאין למקומות אחרים".

תגובות

מעיריית קרית מלאכי נמסר בתגובה: "מנהלת ומייסדת בית הספר אריאלה דובדבן נפטרה באמצע שנת הלימודים. יונתן גילאון מילא את מקומה עד לבחירת מנהל חדש. משרד החינוך פירסם השנה מכרז לבחירת מנהל לבית הספר, דבר שמחייב החוק".

ממשרד החינוך נמסר: "מנהל מרכז המחוננים מונה לתפקיד כממלא מקום, תוך התחייבות כי ישלים אחר הדרישות למילוי התפקיד. יצוין כי המחוז העניק למנהל את הזמן הנדרש לצורך השלמת חובותיו. במקביל, על פי כללי הדין, פורסם מכרז לתפקיד. למרבה הצער, מנהל המרכז לא עמד בדרישות הסף ועל כן לא ניתן היה להמשיך בהעסקתו".

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה